ארכיונרי

בדיוק היום לפני 19 שנה (15.10.94)- יצאה הודעה מוועדת פרס נובל, שרבין, פרס וערפאת- הינם זוכי פרס נובל לשלום. בדיוק באותו יום בו הגיעה פרשת חטיפת החייל נחשון וקסמן לסיומה הטראגי. הלכתי לארכיון…
**************************
פרס נובל הוא פסגת הכבוד העולמי. בשונה ממדליות זהב אולימפיות, ופרסי אוסקר בקולנוע- פרס נובל מוענק לפורצי דרך, כאלה שאשכרה משנים את העולם, ומשפרים את איכות חיי תושבי כדור הארץ.

צרכני התקשורת קיבלו ביום אחד באמצע אוקטובר 94, שתי דרמות מתנגשות. מנהיגי ישראל רבין ופרס בפסגת הכבוד העולמי, והחיילים נחשון וקסמן וניר פורז (הי"ד) סיימו את חייהם. וקסמן נרצח ע"י חוטפיו, ופורז נהרג במהלך ניסיון חילוצו. השר יוסי שריד הגדיר את המציאות הזאת כ"מחזה אבסורד".

הכעיס אותי לפתוח היום עיתונים (15.10.13) ולא למצוא אף לא מילה אחת בנושא. למרות שחלפו 19 שנה מאותו יום באמצע אוקטובר 94- המציאות שלנו מתגפפת עם אותם מסרים. הטרוריסטים עדיין מפנטזים על חטיפת חייל, כשבמקביל, ציפורה לבני מנהלת שיחות סרק עם הפלסטינים.

באותו יום מר, ראו צופי מהדורות החדשות את מנהיגי ישראל, ראש הממשלה רבין, והשרים פרס ושריד, מטילים את האחריות להחזרתו של החייל וקסמן, על הרשות הפלסטינית. רבין אמר שהתוצאות יקבעו את ההמשך.

(כצפוי) חתן פרס נובל לשלום, יאסר ערפאת כשל במבחן שהציבו בפניו רבין, פרס ושריד. המנהיגים שלנו לא הבינו עם מי יש להם עסק. חלפו ארבעה ימי אבל, והינה- פיגוע תופת בכיכר דיזנגוף (19.10.94). אוטובוס עמוס נוסעים התפוצץ, וצופי הטלביזיה ראו תמונות מחרידות של אנשי זק"א (אז קראו להם "חסד של אמת") מלקטים חלקי גופות.

חודשיים אחרי (10.12.94)- ניצבו על אותה במה מכובדת שלושת חתני פרס נובל לשלום. ישראל לבשה חג, וערפאת לבש מדי זית- בלי האקדח. שמענו נאומי שלום נמלצים ודביקים (שלום של אמיצים), וצרכני האשליות הסניפו.

בינואר 95- פיגוע נורא בצומת בית-ליד. חתני פרס נובל ל(קורבנות) שלום רבין ופרס צללו בסקרים, אפרופו "רבין היה ענק". שורה תחתונה- בגלל לחצם של צרכני האשליות, אנחנו נמשיך לרוץ סביב זנבנו, והפלסטינים יכינו את עצמם לסיבוב הבא. איך אמר אחמד יאסין?- "ישראל לא תשרוד הרבה ניצחונות… הלכתי לארכיון…