הבונקר
מתוך הספר: אויב ושמו הצלחה
"הבונקר". מי שהגה ראשון את השם, היה שותפי, חברי הטוב, עו"ד יוסי שפרלינג. שם מיקמתי את עצמי. מבחינתי, היו לבונקר כל הפלוסים שהפכו אותו למקום עבודה חלומי. היה קרוב ל"נרגילה חם ליבך", מרחק צליעה של דקה וחצי, והיה רחוק מספיק כדי לתת תחושה של ניתוק. עקב פעילות עסקית בטורים גבוהים, הייתי זקוק לתחושה הזו מדי פעם. אחרי שאלוף השיפוצים דודו חזן שיפץ את המקום, נהניתי לשהות בו. היה בו, כל מה שרווק חלם עליו.
כתב העיתונאי גיל חובב ב-"כל-העיר" 6.8.90 (אני מצטט):
"אם יש צבא, ואם יש מטה, ברור שיש גם בונקר. המשרד של אבנרי, הממוקם במקום סודי, אי שם ליד נרגילה קרליבך, הוא בבת עינו היחידה.
מובן מאליו שביקשתי מאבנרי שאת הפגישה השנייה שלנו נערוך בבונקר. "אין בעיה", הוא אמר, אבל סירב להסגיר את הכתובת. "תבוא לנרגילה קרליבך, ותגיד להם שאמרתי, שיובילו אותך אלי".
והוא ממשיך: "בנרגילה קרליבך, עיכבו אותי רבע שעה, מפני שאין להם אישור להוריד אף אחד לבונקר, בלי שיחת טלפון מקדימה עם אבנרי. בסוף זיוה (שעל שמה נקראת אחת המנות הפופולאריות ברשת), אישרה לאחד הפועלים, להוביל אותי לאתר".
…
היה יכול להאריך, אלא שמהתיאור הזה, ניתן בקלות להתרשם שמדובר במשרד יוצא דופן. מה שנכון.
לעומתו, העיתונאית הילה בלום קצת יותר נכנסה לפרטים. גם היא התעקשה לראיין אותי באותו מקום מסתורי. שימו לב לתיאור שלה:
"הבונקר נימצא בבניין משרדים סמוך למסעדת נרגילה בקרליבך. נכנסים אליו מדלת ברזל המובילה לגרם מדרגות יורדות, מוארות בפלורסנטים ומצולמות כאמור, על פי מיטב הגינונים המאפיוזים. יש כאן, למעלה מארבע מאות קלטות וידאו ודיסקים, יש כאן מיטה זוגית, שסביבה יש גם כן מיתוס, יש ג'אקוזי, ושולחן עבודה.
"הבונקר הזה", אומר אבנרי, "עוזר לי לשמור על בלאנס. כשאני רוצה להתנתק מהציביליזציה, אני בא לפה. פה אני עושה את התפריטים"… (ת"א / 30.11.90)
…
ועכשיו העדות שלי, לפני זה רקע.
מי שמכיר את תל-אביב, יודע שהיא "עיר החטאים". וכשאומרים חטאים, מתכוונים, בעיקר לכניעתם של אנשים לתביעות אברי המין שלהם. רבים נוטים לחשוב, שת"א זכתה לכינוי "עיר החטאים", בזכות הלילה, שבה יוצאים מיוחמי העיר לשחר לטרף. זה נכון באופן חלקי.
ת"א משופעת ברווקים ורווקות, שיוצאים מדי לילה לפאבים לחפש סטוצים. אין בזה שום חטא. זיוני החטא האמיתיים, מתבצעים בעיקר בשעות היום, ומי שמבצע אותם זה דווקא הנשואים, שמחפשים זיונים מהצד. ואת זה הם יעשו במקום סודי.
בסוף יום העבודה, ועם אשכים ריקים, ישובו החוטאים לבסיס האם, היישר לזרועותיה המשעממות של האישה החוקית.
לחברים קרובים שהכירו את הבונקר, על שלל התענוגות שהוא הציע, נתתי מדי פעם את המפתח, כדי שירוקנו את עצמם לתוך קונדום. ג'אקוזי, מגבת נקייה, יין טוב, דליקטסים, מוזיקה מתאימה, ומצעים נקיים. על זה תוסיפו ניתוק מוחלט משאון העיר, וטלביזיה במעגל סגור עם מסך מחולק לארבעה, שבו ניתן לראות את כל מי מתקרב לדלת.
העובדה שהייתי יכול להציע מפתח לחברים, עשתה לי טוב. זה חיזק את האינטרס שלהם בלהפגין כלפיי הערכה. לימים הבנתי, שיש הבדל לא נעים בין הערכה אמיתית, לאחותה המזויפת. ההערכה שקיבלתי בגין המפתח, הייתה מזויפת.
אבו-ראמי דאג לתחזוקה מוקפדת של המקום. רוב החטאים היו של חברים, מיעוטם היו שלי, שהרי הכול ידעו שזיווה היא הקבועה. אל יובן מדברי, שאני גאה במעשי- נהפוך הוא. אלא שהאוטנטיות מחייבת אותי להכניס גם את הסיפורים על הנגיסות האסורות שנגסתי מפרי עץ הדעת.
וסליחה מזיוה שהנגיסות נעשו מאחורי גבה. יש לי אליבי מפוקפק: הפסיכולוגית הידועה, זיוית אברמסון קובעת: "אם הגבר מחפש מין מחוץ לבית – אל תתפלאו – ככה הוא בנוי"!
("מעריב" 19.11.04) מי אנחנו שנתווכח?…
Never seen a betetr post! ICOCBW
Cheers pal. I order levitra online heliomeds.com bayer and levitra sold in kuwait best life insurance rates for seniors bestlifeinsurpolicy.com health insurance for families comparehealthinsur.com health insurance quote appreciate writing. the do