נחום ברנע- רגישות זדונית / כתב: נרי אבנרי
במדינתי הדמיונית, נחום ברנע היה נדרש להניח את תעודת העיתונאי שלו, ולהתפרנס מעיסוק אחר. זאת לא פעם ראשונה שברנע, אב שכול בעצמו, עושה שימוש ציני במשפחות שכולות, כדי לטנף על אחרים… הלכתי לארכיון…
************************
לא צריך לדפדף- הכותרת הארסית הופיעה בעמוד הראשון: "תדע כל אם עברייה", ובכותרת המשנה היה כתוב: "ההשוואה שעשה נתניהו בין הוריו של החייל שעומד עכשיו למשפט באשמת הריגה (אלאור עזריה), לבין הורים שכולים, זועקת לשמיים" . על החתום נחום ברנע (ידיעות-אחרונות / 25.9.16).
בניגוד למה שרבים מהקוראים של ברנע חושבים- המאמר שכתב, לא היה על (אלק) "המוסר המשובש" של נתניהו, אלא כולו גניבת דעת. ברנע ניצל ניסוח מסורבל של ראש הממשלה (שהוציא הודעת תיקון), וזינק למקלדת כדי להפיץ רעל. כל שנייה מאותן שניות שהקליד את רשימתו הארסית, הייתה טעונה בזדון.
מבחינה מוסרית, האב השכול נחום ברנע, הוא האחרון שרשאי לעשות שימוש ציני במשפחות שכולות, כדי לטנף על אדם אחר. בעברו הוא עשה ניסיון כזה, ונתפס בקלקלתו. קבלו תזכורת…
בקדנציה של אולמרט (להלן חביבו של נוני מוזס) כראש ממשלה, החשב הכללי ירון זליכה, העביר חומר למבקר המדינה בצירוף הקביעה שמדובר ב-"פרשת השחיתות הגדולה ביותר" (פרשת בל"ל). כדי ללמד את "המלשן" לקח, כתב ברנע שני עמודים עוינים במיוחד נגד זליכה, על מנת שהקוראים יבינו, מיהו האיש הלוחם בשחיתות…
זליכה פותח עיתון ביום שישי, והשורות הזדוניות של ברנע דפקו לו בראש- ציטוט: "זליכה הוא פקיד שהכוח עלה לו לראש, הוא איש מסוכן, חסר מעצורים, בלי קשר למה שהוא אומר על אולמרט, והמקרה הבא יוכיח: זליכה מנע ממשפחה שכולה קבלת תשלום שלפי דעתו של הכותב, מגיע לה" (ידיעות-אחרונות / 31.8.07). מנע כספים ממשפחה שכולה??? בסוף המאמר קראנו שתי שורות הכחשה של זליכה שלא היה בכוחה לבטל את המסר העולה מהכתבה.
המכה על אמינותו של ברנע, מניעיו והתנהלותו האתית נחתה עליו מכיוון האב השכול מר עמוס שלו. בראיון שנתן לרזי ברקאי (גל"צ / 2.9.07) הביע האב השכול את כאבו וזעמו על ברנע שלא טרח אפילו לבקש ממנו תגובה בטרם יקליד את זדונו לעיתון. "הוא לא התכוון לדאוג למשפחה שכולה", אמר האב השכול, והוסיף: "נחום ברנע נתן את עצמו ככלי לשימוש במלחמה על גבה של משפחה שכולה". אתם הבנתם את זה?
ברנע סיפר לקוראיו שזליכה מנע ממשפחה שכולה כספים שמגיעים לה, מבלי שטרח אפילו לברר את אמינות ההמצאה שלו. האם ברנע לא יודע שמחובתו לבקש תגובה מהאב השכול? שימו לב לסיפור הבא.
בינואר 92, התפרסמה כתבה בעיתון "העיר" (ת"א) שבה סיפר אמנון דנקנר סיפור עתיר רייטינג על הפדופיל דן בן-אמוץ. דנקנר האשים את החברים של בן-אמוץ שידעו על עבריינותו, ושתקו. אחד מאלה שידעו ושתקו, היה נחום ברנע. שבוע לאחר מכן, שוב התפרסמה כתבה בנושא, והפעם קוראי העיתון קראו תגובות. בין המגיבים הזועמים היה גם נחום ברנע. שימו לב…
"עיתון העיר שלכם עשה ביום שישי מעשה נבלה", טען ברנע והוסיף: "העיתון שלכם פרסם עלי דבר שקר מבלי לעשות את המינימום ולבקש את תגובתו של האדם שעליו נכתבו כזבים בעיתונכם", (העיר / 17.1.92). במילים פשוטות, ברנע חושב שאזכור שלילי בעיתון על אדם בלי לבקש קודם את תגובתו, הוא מעשה נבלה". מזכיר לכם משהו?
במדינתי הדמיונית, חתן פרס ישראל לעיתונות נחום ברנע היה נדרש להניח את תעודת העיתונאי שלו, ולהתפרנס מעיסוק אחר. עיתונאים שהזדון מדריך אותם- מועלים בשליחותם. הסרטון המצורף הינו הקלטה של הריאיון בגל"צ, שבו האב השכול עמוס שלו שוטח באוזני רזי ברקאי את מרי ליבו על נחום ברנע… הסכיתו..
