אני יודע שהשמחה לאיד הינה שמחה בזויה, אלא שהיהירות של השמאל, מזמינה את זה. יש כאן "אולי" במשקל נוצה. אולי, אולי, אולי- אם יראו איך הם נראים, מפלס היהירות ירד טיפה. הלכתי לארכיון…
***************************
החיים במצב תנועה. דקה אחרי שיצאנו לאוויר העולם, מתחיל המסע אל הסוף. את אורכו של המסע, קובע היושב במרומים. אנחנו נולדים עם הרצון הקבוע לחיות טוב, שזה אומר- צבירת חוויות מרגשות ומשמחות. השמחה מגדירה את איכות חיינו. חיים נטולי שמחה טעמם מריר, חיים עתירי שמחה טעמם מתוק. כדי לשמוח אנחנו צריכים סיבה.

במאמרי הקודם כתבתי על "שמחה מוקדמת", הפעם כמה מילים על "שמחה לאיד". זאת שמציפה אותנו, כאשר אנחנו רואים נפילה של שחצן.

אלפי אמירות ומאמרים, מחוזקים במחקרים נכתבו על היהירות (הגנטית?) של השמאל. אפילו טעויות קולוסאליות- שגבו מחיר דמים כבד, לא גרמו לשמאל לחשבון נפש שסופו צניעות. המדינה שלהם, מה שמסביר את האקסיומה "אלוהים לשלטון בחרתנו". הם שונאים את הדמוקרטיה, בגלל שהיא אונסת אותם לחזר אחרי הפתק של ה"אספסוף".

אני יודע שהשמחה לאיד הינה שמחה בזויה. גם אני חשתי בצריבתה. אלא שהיהירות הזאת של משרתי הציבור מהשמאל, מזמינה את זה. יש כאן "אולי" במשקל נוצה. אולי, אולי, אולי- אם יראו איך הם נראים, מפלס היהירות ירד טיפה.

רצח רבין היה מבחינתם סוג של הזדמנות להפוך את קערת הסקרים על פיה. עד אז, תבוסת השמאל הייתה מובטחת, בגלל שהציבור ראה בחתני פרס נובל ל(קורבנות)שלום, אשמים בגל הטרור ששטף את הארץ. תגובתם לניצחון נתניהו הוציאה מהם את האמת הפנימית. הכרעת הבוחר לא נראתה להם. שמענו דיבור על "הרצחת וגם ירשת". לאה רבין אמרה: "בא לי לארוז מזוודה ולהתחפף מכאן". הלכתי לארכיון…

לפניכם שישה סרטונים!-

א)- בחירות 96- חגי מירום משחק בנדמה לי- מרכיב ממשלה…
ב)- בחירות 96- חגי מירום מודה בטרם עת: בזכות המגזר הערבי פרס ראש ממשלה.
ג)- בחירות 96- בייגה משחק בנדמה לי- מרכיב לפרס ממשלה.
ד)- בחירות 96- איתן הבר: רבין מחייך עכשיו…
ה)- בחירות 96- לאה רבין- משמחת ניצחון, לדחף ירידה מהארץ.
ו)- בחירות 96- שמעון שבס- מאופוריית ניצחון, לתירוצי תבוסה.
שופופו…