הדמוקרטיה מחייבת את המדינה להתייחס אל אזרחיה בשוויון מלא, אפילו שחלקם מפנטז על מחיקתה. צריך להיות וירטואוז משפטי כדי לתמרן בין חיזוק ההגדרה "מדינה יהודית", לבין שמירה על זכויות האזרח של מבקשי רעתה. הלכתי לארכיון…
**************************
(בלי לעשות הכללות) זה לא סוד שיש בישראל אזרחים ששונאים את המדינה. רובם מדברים ערבית. השייך' ראאד סלאח ("ישראל אפיזודה חולפת") הוא אחד המנהיגים של הציבור הזה. יש עוד! יצא ככה, שמלחמת העצמאות הסתיימה, כשחלק מהאויבים מצאו את עצמם מחוץ למדינה, וחלק נשארו כאן.

הדמוקרטיה מחייבת את המדינה לתת לאותם אזרחים ששונאים אותה, את אותן זכויות. זה גורם לא פעם להתנגשות, בין הצורך בחיזוק ההגדרה "מדינה יהודית", לבין הצורך בחיזוק הדמוקרטיה. הערבים דורשים דמוקרטיה, רק כשהם מדברים עם יהודים. בינם לבין עצמם- הדמוקרטיה נתפסת כסוג של הפקרות.

שני נושאים שיש להם נגיעה ל(חלק מה-)ציבור הזה, עמדו השבוע על סדר היום הציבורי. הראשון: הקיצוץ בקצבת הילדים, והנושא השני- תחקיר התגובה שעשה העיתונאי קלמן ליבסקינד (מעריב), להמלצות השר לשעבר בני בגין, בנושא: מיסוד הבעלות של הבדווים שהשתלטו על אדמות הנגב. עד כאן העובדות. יש אמת שאסור להגיד, אז אני לא אגיד. אבל להביא סרטוני אמת מותר להעלות. אז אני מעלה.

לפניך אדוני שר האוצר 5 סרטונים.

א)- בסרטון הראשון- אזרח ישראלי ממוצא בדווי מציג לראווה פצצה דמוגרפית עתידית…
ב)- בסרטונים השני והשלישי- העיתונאי ריאד עלי מסביר את המסר הערבי בהנפת דגלי פלסטין.
ד)- בסרטון הרביעי- ערבי ישראל חושף את תחושתו: אני חי תחת כיבוש.
ה)- בסרטון החמישי- אנחנו רואים הפגנה של ערביי ישראל- כל מילה מיותרת…