שאלה לעו"ד יראון פסטינגר / מאת: נרי אבנרי
כשהתחלתי לכתוב, השאלה הקצרה הפכה ארוכה. בשלב מסוים סברתי, שיהיו עוד קוראים, שמן הסתם יחושו דחף להשיב או להביע דעה. זאת הסיבה שפרסמתי אותה כסוג של "חצי מאמר"…
***************************
הקדמה-
תינוק רגיל נולד עם חבילת אינסטינקטים. האינסטינקט שמאחד את כל האינסטינקטים הוא- כולנו רוצים שיהיה לנו טוב. כדי שזה יקרה, יש לרבים מאיתנו עצות שמזנקות מתוך אידיאולוגיה, או אמונה דתית. אמונה הכוונה שהאיש המאמין מקבל מכוח עליון "הדרכה", וגורל המכיל מקלות וגזרים. גם אם יתאכזב, לעולם אין לבוא אליו בשום טענות.
אידיאולוגיה הכוונה מקבץ רעיונות שאם נפעל לפיהם, נגלה שהם "מסיעים" אותנו למקום טוב. בשונה מהאיש המאמין שלא מתנה את אמונתו ב"קבלות",
האידיאולוג אמור לחפש דרכים חדשות, למקרה שהדרך שהאמין בה הניבה תוצאה הפוכה למה שקיווה, כתב או אמר.
עכשיו השאלה
(שאני שואל את עצמי שנים רבות, ולא מוצא לה תשובה):
איך יכול להיות שאנשים חילוניים, חכמים ועתירי הישגים, נשארים תקועים במשבצת האידיאולוגית/פוליטית המקורית שלהם, למרות שהתוצאה הפוכה למה שהאמינו, כתבו ו/או אמרו… ואני מדבר על הפוליטיקה שמשפיעה עמוקות על חיינו.
אשאל מכיוון אחר:
איך יכול להיות שלאמת, לעובדות (שזה לא אותו דבר) ולמציאות- אין מספיק כוח להוציא מתודעת הטועים את אותה אידיאולוגיה ש"הכשילה" אותם, ולאפשר למציאות, לעזור באימוץ אידיאולוגיה חדשה- תואמת מציאות.
…
להזכירך-
הרציונליזם אוסר להתווכח עם המציאות, ומחייב את הטועה להתאים את עצמו אליה. לתשובתך אודה…
