תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
ינואר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   אפר »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

נחום ברנע- פסול לעדות (2) / כתב: נרי אבנרי

נחום ברנע- פסול לעדות (2) / כתב: נרי אבנרי

סליחה על חוסר הצניעות, אבל מאמר כזה, רק "שרוטי" ארכיון יכולים לכתוב- וכאלה יש מעטים. רובם מחפשים קטעים נגד נתניהו. אני מחפש את רוצחי האופי. אחד מהם הוא נחום ברנע שבז למחסומים אתיים. קבלו עוד הוכחה… הלכתי לארכיון…

**********************
אמינות היא הנכס החשוב ביותר של עיתונאי ו/או נבחר ציבור. יכולת השכנוע של מנהיג (או עיתונאי) אמין להעביר שקרים- גבוהה. מנהיג (או עיתונאי) שנתפס כבלתי אמין, יתקשה לשכנע- גם אם מסריו נכונים. רוצחי האופי יודעים את זה, ומהסיבה הזאת המטרה הראשית בעיניהם היא ריסוק האמינות של "המסומן הנצחי". ומה על אמינות העיתונאים?

 נחום ברנע בלתי אמין.

במאמרי הקודם (נחום ברנע- פסול לעדות) כתבתי על הניסיון הזדוני של ברנע לפגוע באמינותו ומוסריותו של מי שהיה החשב הכללי, פרופסור ירון זליכה- רק משום שהעז לדווח למבקר המדינה על תעלול פלילי של אולמרט. לאב השכול נחום ברנע לא הייתה בעיה מוסרית להשתמש במשפחה שכולה כדי לשכנע את קוראיו שזליכה אדם "בעייתי".

יומיים אחרי פרסום הכתבה הארסית על זליכה- התראיין האב השכול עמוס שליו בגל"צ (רזי ברקאי), והאשים את ברנע בשימוש ציני במשפחה שכולה, וכל זה בלי לבקש תגובה. "התקשרתי אליו ושאלתי אותו מדוע לא פנית אלי" אמר האב השכול, "והוא (ברנע) השיב: אני לא חייב לשאול אותך"… לא חייב???

בינואר 92, התפרסמה כתבה בעיתון "העיר" (ת"א) שבה סיפר אמנון דנקנר סיפור עתיר רייטינג על הפדופיל דן בן-אמוץ. דנקנר האשים את החברים של בן-אמוץ שידעו על עבריינותו, ושתקו. מבחינת דנקנר, מדובר בחברים עם "פגם מוסרי". אחד מאלה שידעו ושתקו, היה נחום ברנע. שבוע לאחר מכן, שוב התפרסמה כתבה בנושא, והפעם קוראי העיתון קראו תגובות. בין המגיבים הזועמים היה גם נחום ברנע.

"עיתון העיר שלכם עשה ביום שישי מעשה נבלה", טען ברנע והוסיף: "העיתון שלכם פרסם עלי דבר שקר מבלי לעשות את המינימום ולבקש את תגובתו של האדם שעליו נכתבו כזבים בעיתונכם", (העיר / 17.1.92). במילים פשוטות, ברנע חושב שאזכור שלילי בעיתון על אדם בלי לבקש קודם את תגובתו, הוא מעשה נבלה". מזכיר לכם משהו?

נחום ברנע, כמו כל העיתונאים, מנצל את מה שאנחנו מכנים "הזיכרון הקצר של הציבור". הפעם לא הצליח לו, מפני שתפסתי אותו על חם. ברוב הפעמים זה כן מצליח. גם כאן, המסקנה מבצבצת מעצמה: אל תאמינו לו!- נחום ברנע פסול לעדות!

לפניכם שני סרטונים!-
א- בסרטון הראשון- האב השכול כועס על ברנע בגין שימוש זדוני במשפחה שכולה.
ב- בסרטון השני- אמנון דנקנר מבטא את דעתו על חבריו של דן בן-אמוץ יש פגם מוסרי.

כתיבת תגובה

*