תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
יולי 2013
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

הווידוי שלא תשמעו מיריב אופנהיימר

הווידוי שלא תשמעו מיריב אופנהיימר

הסיבה הראשית לווידוי הזה היא אמירה שלי לפני ההינתקות. באותו שידור אמרתי, שאני חושש, שאם אחרי ההינתקות הפלסטינים ימשיכו לירות קסאמים, הרייטינג של העקירה יצנח, ואני אנא אבוא??
*********************************

שלום.
קוראים לי יריב אופנהיימר. אני יודע ש(כמעט) כולם מכירים אותי, אבל בכל זאת- זה וידוי, ומן הראוי שאתחיל אותו בהצגת שמי.

אין לי מושג איך זה קרה, אבל התחושה הראשית שמבעבעת בתוכי, ומעוררת אותי מרבצי היא שנאת מתנחלים. כן, אני שונא מתנחלים… אני שונא מתנחלים… אני שונא מתנחלים, ואני אוהב להגיד לעצמי כשאני לבד- אני שונא מתנחלים. כמו שהדתיים חשים צורך אישי להניח תפילין מדי בוקר, כך אני חש צורך להגיד לעצמי- לפני ואחרי השינה- אני שונא מתנחלים. זה מטעין אותי באנרגיות חדשות.

אני יודע שאסור לי להודות ששנאת מתנחלים מניעה אותי, אז אני אורז את שנאתי במילה "שלום". שטחים תמורת שלום. המילה "שלום" מהלכת קסם על הרבה דפוקים כמוני. המסר ברור: עקירת מתנחלים, מקרבת את השלום. רבים בציבור הישראלי "קונים" את השנאה שלי- רק בגלל האריזה.

האמת, הפלסטינים לא מעניינים אותי. גם השלום לא. אם אדרש לדילמה לפיה בצד אחד יש עקירת מתנחלים בלי שלום, לבין השארתם, תמיד אעדיף עקירה. עם שלום, בלי שלום- לא חשוב. העיקר עקירה! יכול להיות שתאוות העקירה לשם עקירה מוכיחה שאני דפוק בראש, אבל בינינו- אין מדינה בעולם, שלא מככבים בה דפוקים בראש. מהבחינה הזאת- לא המצאתי את הווזלין…

אני זוכר את הריגוש שהציף אותי בימים שלפני עקירת המתנחלים מגוש-קטיף וצפון השומרון. ההתרגשות שהשתלטה עליי הייתה בעוצמות כל כך חריגות, שאם מסיבה כלשהי ההינתקות הייתה מתבטלת- הייתי שוקע בדיכאון עמוק.

ידעתי, רציתי, קיוויתי והתפללתי, שאחרי ההינתקות- תבוא עוד אחת ועוד אחת, עד לעקירת אחרון המתנחלים. הייתי אופטימי. אולמרט הבטיח התכנסות (הינתקות 2), אלא שהפלסטינים סיכלו את מזימתו באמצעות חטיפת החייל גלעד שליט, וירי בלתי פוסק על ישובי הדרום. ההתכנסות בוטלה- ומצאתי את עצמי שוב כועס על הפלסטינים.

עכשיו אני שומע שהאיחוד האירופי הכריז על חרם מוצרים המיוצרים בהתנחלויות. חשתי גאות. אל תשאלו אותי למקור השנאה, שהרי חז"לנו המליצו "לא לחקור במופלא מאיתנו". את פיסת החיים שאלוהים נתן לי, אני מעביר בריגוש נדיר. לא אכפת לי שאחרי עקירתם- מדינת ישראל תימחק. ותעשו לי טובה- אל תגידו לי שתאוות העקירה שלי, מהווה מקור תקווה לפלסטינים. אני לא מאמין בזה, וגם אם כן- זה לא ממש מעניין אותי…

הסיבה הראשית לווידוי הזה היא אמירה שלי לפני ההינתקות. באותו שידור אמרתי, שאני חושש, שאם אחרי ההינתקות הפלסטינים ימשיכו לירות קסאמים, הרייטינג של העקירה יצנח, ואני אנא אבוא??

כתיבת תגובה

*