תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
יולי 2013
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

(טי)נופת צופים (3)

(טי)נופת צופים (3)

כדרכם של נוכלים, ערפאת ידע לדבר במתק שפתיים. מדי פעם נהג לארח בלשכתו כמה שמאלנים שפנטזו על התפלשות בעפר רגליו… שום שקר לא שינה את דעתם עליו. הלכתי לארכיון…
***************************
לא תאמינו- אבל כשהסכמי אוסלו יצאו לדרך, לא דיברו על מדינה פלסטינית. יצחק רבין שלל אותה עד יום הירצחו. כשהקומוניסט, ח"כ מאיר וילנר דיבר מעל הדוכן על "שתי מדינות", ח"כים רבים יצאו מהמליאה במחאה. רבים ראו בו בוגד.

משווקי ההסכם, הדגישו את שבועת המנהיגים לירושלים השלמה, ועל המוקש הכי נפיץ- זכות-השיבה- פשוט דילגו. כשפלסטיני דיבר על חלוקת ירושלים, הוא נהדף בקשיחות (יוסי ביילין לאחמד טיבי: "ירושלים היא קו אדום. אם בגלל הדרישה שלכם לחלוקתה לא יהיה הסכם- אז שלא יהיה הסכם"!). ואם היה מנהיג שהזכיר את זכות-השיבה, בישראל הסבירו שזה "לצורכי פנים".

בפברואר 2002, פרסם ה"ניו-יורק טיימס" מאמר שכתב הראיס עצמו ובו התייחס לזכות-השיבה. תחת הכותרת "חזון השלום הפלשתיני" כתב ערפאת: "ישראל צריכה להיות מציאותית ולהבין שלא יתכן פתרון לסכסוך אם יתעלמו מזכויותיהם של אזרחים חפים מפשע אלה. בבעיית הפליטים- אם תישאר ללא פתרון- טמון הפוטנציאל של ערעור כל הסכם שלום שיושג" (הארץ / 4.2.02).

במבט לאחור ניתן לגלות ש"תורת השלבים" עובדת. מנהיגי ישראל התקלפו, התקפלו והפרו את כל הנדרים, ומה ששווק לבוחר כ-"קווים אדומים", התברר כקווים ורודים וניידים. כשהפלסטינים מדברים עם ישראלים- תמיד הם רוצים עוד. ישראל רוצה רק דבר אחד: תחושת ביטחון שבסיום הסכסוך, לא ירביצו לנו. בתמורה, סוכני הרפיון הצליחו (תודעתית) לכווץ את ישראל עד למה שאבא אבן כינה- "גבולות אושוויץ".

ערפאת כנוכל

כדרכם של נוכלים, הוא ידע לדבר במתק שפתיים. מדי פעם נהג לארח בלשכתו כמה שמאלנים שפנטזו על התפלשות בעפר רגליו. מנהיגי ה"אספסוף", היו חסרי אונים מול ההתלהבות של אלה שהאמינו לו. לא חשוב מה קרה כאן- שמעון פרס הדף מלעיזים, בצווחות אימה ("אני לא מוותר על אוסלו"… "אני גאה באוסלו").

כל זה, למרות המידע על "ערפאת השקרן" שזרם מכל הכיוונים. השקרים, כמו הפיגועים, כמו שחרור הטרוריסטים בשיטת הדלת המסתובבת, כמו כן/לא ביטול האמנה, עשו רושם פושר על פרס ומשווקי אוסלו. ערפאת ידע עם מי יש לו עסק. לקח להם יותר מדי זמן לקלוט שהוא עובד עליהם… הלכתי לארכיון.

לפניכם חמישה סרטונים!-

א)- בסרטון הראשון- כרמי גילון מספר שערפאת שיקר לו ולרבין.
ב)- בסרטון השני- השר (בממשלת רבין) יעקב צור מודה: ערפאת הונה אותנו.
ג)- בסרטון השלישי- ערפאת במתק שפתיים מבקש: למען עתיד הילדים.
ד)- בסרטון הרביעי- ערפאת שובר את שיאי השקר: שיחקתי עם הבת הקטנה שלי, ולא ידעתי שזאת ביתי.
ה)- בסרטון החמישי- חיברתי שני קטעים!- בקטע הראשון ערפאת מגלה כמה היה קשה לו לשכנע לבטל את האמנה… חודש אחרי- קדאפי "מלשין": ערפאת אמר לי שהוא לא ביטל את האמנה- ולעולם הוא אומר דברים אחרים…

2 תגובות לפוסט "(טי)נופת צופים (3)"

כתיבת תגובה

*