תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
יוני 2013
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

שקרן שבא לצרוח

שקרן שבא לצרוח

פלא: דקה אחרי שנתניהו ניצח ב-2009, אבו-מאזן הפך מ"כלום", ל"פרטנר". אולמרט הפך כל אבן, כדי להגיע להסכם. כדי לייחם אותו לחתום, הוא הסיר את תחתוניו האידיאולוגיים. אבו-מאזן חמק. את זה ויסגלס שכח… מזל שיש ארכיון…
*****************************
אכתוב זאת שוב: המומחיות של הסנגור מתמקדת בשיווק טיפוסים נאלחים. עו"ד דב ויסגלס, נאלח בזכות עצמו- נחשב לסנגור יקר(ן). זאת הסיבה העיקרית שהנאלח האולטימטיבי שרון רצה אותו לידו. יש עוד נאלחים.

תחת הכותרת "מורשת פיאד" (ידיעות-אחרונות / 13.6.13) מוכר לנו הסנגור ויסגלס נאלחי צמרת פלסטינים. "משנת 2002", כתב ויסגלס, "מאז נתמנה לשר אוצר, ולאחר מכן במהלך שנות כהונתו כראש ממשלה, הצליח סלאם פיאד לשנות באורח מהותי את סדרי החיים ברשות הפלסטינית". סוף ציטוט. זה אותו סלאם פיאד שפעל נמרצות להפצת חרם על מוצרים ישראלים (לא רק אלה המיוצרים בהתנחלויות).

עוד ציטוט: "בהיבט הביטחוני", קובע ויסגלס, "אורגנו מחדש כוחות ביטחון הפנים, ואלפי שוטרים ומפקדים בני דור האינתיפאדה הוחלפו בכוח ביטחון חדש ומשופר שהפחית משמעותית את הפשיעה החמורה ופעל ביעילות למניעת טרור נגד הישראלים". ומה חלקו של אבו-מאזן בשיפור?…

ציטוט: "יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן, כמו גם פיאד, גורסים זה זמן רב כי הטרור הביא על הפלסטינים נזק מדיני, כלכלי, ומוסרי נורא. אבו-מאזן יודע כי התנאי המוקדם להסדר מדיני ישראלי-פלסטיני, הוא היעלמות מוחלטת של הטרור". לקראת סוף המאמר, כתב ויסגלס: " אבו מאזן התגלה כמנהיג מפוכח אחראי ושקול. חשוב שממשלת ישראל תחזור ותזכור: אבו-מאזן לא יהיה שם לנצח, וישראל תתקשה למצוא שותף טוב ממנו להסדר מדיני". סוף ציטוט. והפירוש: עם המנהיגות הפלסטינית הנוכחים ניתן להגיע להסכם- מהרו פן תאחרו, שהרי עם מחליפי אבו-מאזן יהיה יותר קשה.

החוצפה של ויסגלס חריגה. מקוממת. הוא היה אחד הגורמים רבי ההשפעה על הרודן שעקר אלפי יהודים מבייתם תמורת טרור. היום הוא מפליג בשבחה של אותה מנהיגות פלסטינית שניתן לדעתו להגיע איתה להסכם. מה קרה? מדוע לא עשו הסכם בטרם עקרו? התשובה של העוקרים- ביניהם ויסגלס- מאוד בהירה: החתימה של המנהיגות הפלסטינית לא שווה את הנייר. בדיוק הפוך ממה שכותב השקרן ויסגלס.

פלא: דקה אחרי שנתניהו ניצח ב-2009, אבו-מאזן הפך מ"כלום", "לפרטנר". אולמרט זחל על גחונו כדי לזכות בחתימה של אבו-מאזן. זה אותו אבו-מאזן שרצה בניצחונו של אולמרט בבחירות ב- 2006. מעניין למה. כדי לייחם אותו, אולמרט הסיר את תחתוניו האידיאולוגיים. אבו-מאזן חמק, וויסגלס שכח… מזל שיש ארכיון…

לפניכם שישה סרטונים!

א)- בסרטון הראשון- קירשנבאום מגיב לתקוות אבו-מאזן לניצחון אולמרט בבחירות.
ב)- בסרטון השני- אולמרט מבטיח לאבו-מאזן לממש את החלום הפלסטיני.
ג)- בסרטון השלישי- אולמרט המיואש מאשים את אבו-מאזן בהחמצת ההזדמנות.
ד)- בסרטון הרביעי- פרס מגדיר את המנהיגות הפלסטינית כחבורה מושחתת.
ה)- בסרטון החמישי- פרס מסביר- מדוע לא ניתן להגיע להסכם עם הפלסטינים.
ו)- בסרטון השישי- ויסגלס (שכח) מאוכזב מאבו-מאזן.

כתיבת תגובה

*