תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
אפריל 2013
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

זוהי רפיסות וזה שכרה

זוהי רפיסות וזה שכרה

היא כתבה מכתב התרפסות לרוצח בנה, המחבל הכלוא. התשובה שקיבלה, הייתה יריקה בפרצוף: "אני לא יכול לקיים דיאלוג עם מי שמתעקשת להשוות בין הפושע (הבן הנרצח), לבין הקורבן (המחבל הכלוא)"… הרופסים היהודים הם מקור האופטימיות של מבקשי אדמתנו. הלכתי לארכיון…
**************************
קוראים לו סאמר עיסאווי, עציר ביטחוני, ששובת רעב כ- 200 ימים. נכון להיום הוא מאושפז בבי"ח, שם הוא מקבל עירויים שונים שמשאירים אותו בחיים. אני קורא בעיתון ("הארץ" / יום הזיכרון / 14.4.13), ששתי פעילות שמאל רצו לבקר אותו, אלא שהמשטרה מנעה זאת מהן. באותה כתבה אני קורא, שהסופרים הישראלים הששים אלי עצומות- עמוס עוז, א.ב. יהושע, אלי עמיר, וכו'- שטחו תחינה בפני הפלסטיני שיפסיק את שביתת הרעב שלו.

תוך כדי קריאה אני מרגיש ששתי תחושות מתקוטטות בתוכי: פליאה וסלידה. למרות שחז"ל המליצו "לא לחקור במופלא מאיתנו", איני יכול שלא להתפלא על אנשים חכמים, שלא מסוגלים לזהות את המציאות. איך, אלוהים אדירים- איך הרציונאל של הרופסים האלה עובד. הם כל כך שקועים בעצמם, עד כי דילגו על השאלה המתבקשת: איך הם נראים בעיניים פלסטיניות. אז יש לי חדשות רעות בשבילם: העליבות שלכם מטעינה, משמרת ומטפחת את התקווה שלהם.

כנראה לא במקרה אני נזכר באם שכולה בשם רובי דמלין. ליבי, ליבי, על האימא היקרה הזאת, שמחבל פלסטיני מטונף, רצח (ב- 2002) את בנה הקצין, פלוס שמונה חיילי צהל ושני אזרחים. המחבל נלכד, נשפט, ונידון ל- 11 מאסרי עולם.

האם השכולה הייתה עד לאותו רצח (ולאחריו) "פעילת שלום", וחברה בפורום משפחות שכולות משני הצדדים. כשוחרת פיוס היא כתבה מכתב התרפסות לרוצח בנה, ובמכתב הביעה רצונה לפגוש את משפחת המחבל. היא רצתה לומר למשפחה שהיא סולחת, והרוצח כמו הנרצח, הם בסה"כ קורבנות של מציאות זמנית.

היא קיבלה תשובה פוגעת: "אני לא יכול לקיים דיאלוג עם מי שמתעקש להשוות בין הפושע (הבן הנרצח), לבין הקורבן (המחבל), ולהשוות בין הכיבוש לבין קורבנותיו". ועל הפעילות שלה "לזירוז" השלום הוא כתב: "היא חושבת שבמילים אמוציונאליות אפשר לפתור את הסכסוך הקיים זה עשרות שנים" (תקלידו בגוגל: רובי דמלין).

האם השכולה הייתה המומה. "אני מודה", אמרה להארץ, "שלא ציפיתי שהמכתב שלו יהיה כל כך אכזרי ופוליטי (הארץ / 25.10.09). יום למחרת, בראיון בערוץ 2 (26.10.09) היא התעקשה לכנות את רוצח בנה "צלף". לא מחבל או טרוריסט. הבוז לאימא השכולה מצד רוצח בנה, היה צריך להוריד את האסימון להרבה "פעילי שלום"…
הלכתי לארכיון…

לפניכם שני סרטונים!

א)- בסרטון הראשון- האם השכולה דובי דמלין מספרת על תגובה עוינת למכתב ההתרפסות שלה.
ב)- בסרטון השני- אבי יששכרוף מספר שהתפלא לגלות שהחמאס שואב עידוד מהרפיסות של השמאלנים.

כתיבת תגובה

*