תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
ינואר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

כמה מילים על ביקורת זדונית

כמה מילים על ביקורת זדונית

ביקורת זה חשוב בתנאי אחד- שהיא חפה מזדון, והמניע של מותח הביקורת היא שירות לציבור. לא עוינות, לא רצח אופי או רדיפה (!!) שמשרתת בעלי אינטרסים נסתרים. העיתון של נוני מוזס זדוני… הלכתי לארכיון…
*****************************
ידיעות-אחרונות, יום שישי (25.1.13), אני פותח את המוסף ונתקל בכתבה ששוגרה מהמקלדת של "צח שאול". לא יודע מי זה. בחיים לא שמעתי עליו. הקלדת שמו בגוגל, כמוה כהשלכת חכה למים בלי דגים. כשקוראים את מה שכתב, מבינים את הסיבה לאלמוניותו: הנ"ל הושתל במטה הבחירות של הליכוד-ביתנו. המשימה: תביא לנו חומר אודות המפלגה הכי שנואה על נוני מוזס.

למניע מאחורי הכתבה שכתב "צח שאול" אין קשר לאינטרס הציבורי. מדובר ברדיפה עיקשת ושגרתית שתכליתה הבאשת ריחה של מפלגת השלטון שבראשה עומד הסדין האדום הפוליטי של מוזס. אילו "שתל" תחקירנים בעוד מפלגות, וקוראי העיתון היו יכולים לעשות השוואות- היינו מאמינים שמדובר במשימה עיתונאית חשובה והגונה.

מתוך בליל המצבים עליהם דיווח שאול, דליתי נושא אחד חשוב: מלחמת השלטים! "השתול" מגלה לנו שבליכוד הוקמה יחידת שטח, שבין יתר משימותיה, הייתה משימה אחת לא ממש דמוקרטית: הסרת שלטי יריבים, והחלפתם בשלטי ליכוד. ציטוט מתוך הכתבה: "עליתי על שני עמודי חשמל", מספר איש שטח שקישט את הדרך המובילה להלווייתו של רון נחמן. "דפקתי להם שלטים מעמוד לעמוד. כל העולם בא היום להלוויה".

אילו האינטרס הציבורי היה מדריך את ידיעות, היינו קוראים לפני הבחירות, כתבת תחקיר באותו נושא, בצירוף אזהרה: אסור להסיר שלטי תעמולה של יריבים בגלל שזה לא דמוקרטי, ועוד יותר- אסור תלות שלטי תעמולה על עמודי חשמל: בגלל שזה מסוכן!

כדי לתת חיזוק למסר, קוראי העיתון היו מקבלים תזכורת על סיפור דומה, אבל הפוך.
הסיפור ההפוך נגמר בטרגדיה. במהלך קמפיין הבחירות ב- 2006, מסיר שלטים שמאלני, טיפס על עמוד חשמל כדי להסיר שלט ליכוד, ובמקומו לתלות שלט תעמולה של מפלגת העבודה. תוך כדי- הוא חטף זרם, ומת. אין ספק- סיטואציה טראגית.

הבאתי את הסיפור כדי לחדד את ההבדל בין ביקורת חשובה, לביקורת זדונית. העיתון של נוני מוזס מייצר, משווק ומפיץ זדון. לקרוא ולחשוד… הלכתי לארכיון…

כתיבת תגובה

*