תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
ינואר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

קלקול מהכספת

קלקול מהכספת

הכספת מלאה קלקולים ישנים. ברגע מתאים, בעידוד ותמיכת התקשורת, יש מי שמוציא קלקול עתיק, ודורש בתוקף אלקטוראלי את תיקונו הדחוף! עכשיו זה חוק השוויון בנטל. למה קלקול ישן? הלכתי לארכיון…
**************************
יאיר לפיד יודע, את מה שאבא שלו ידע: קמפיין בוטה בעד השוויון בנטל מביא פתקים. מה שצריך לעשות זה להעיר כעס רדום של מצביעים, שרואים באי השוויון תופעה מקוממת שאין להשלים איתה. אבא טומי עשה "קופה" יפה מהזעם הזה, אלא שכאשר זה הגיע למבחן, הוא- כמו שאול מופז, וכמו התקשורת- החליט שיותר חשוב לעקור אלפי יהודים מבייתם (תמורת טרור). ומה עם גיוס לכולם?- זה נשאיר ליאיר…

אי השוויון בנטל הוא עיוות חברתי מרגיז. וכמו כל עיוות- גם העיוות הזה מפעיל אינסטינקט של תיקון. אם חושבים שחוסר הצדק הזה מלווה אותנו מאז קום המדינה, מאליה מזנקת השאלה- מדוע נבחרי הציבור לא תיקנו עד היום? לשאלה הזאת שתי סיבות שיש ביניהן קשר. הראשונה: השיטה. מנהיג שזקוק לתמיכת חרדים, יאפסן בכספת את העיוות הזה, למי שיבוא אחריו. והסיבה השנייה- התקשורת! היא הייתה חייבת לא להניח לנושא, בלי קשר לשאלה- מי בשלטון.

מה שראינו בפועל שהזעם הרדום הזה חטף נגיעות משוקר חשמלי תקשורתי, רק כאשר נתניהו בשלטון. וזה לא מקרה. ואם בשלטון כיהן המנהיג שהתקשורת עזרה בהכתרתו (ברק, אולמרט) או העדיפה (שרון)?- במקרה כזה, הפגנות נגד אי השוויון בנטל, לא היו זוכות לסיקור, ואת זה יודעים נבחרי הציבור כמו מנהיגי המחאה.

תזכורת!-

בקדנציה הראשונה של נתניהו, אהוד ברק שהתמודד מולו, עודד המונים לצאת לרחובות, ולהפגין. באמצעות מיליוני סטיקרים עם הכיתוב "גיוס שווה לכוווולם", הוא הבטיח פתרון. באותם ימים, גם אמנון ליפקין-שחק פנטז על ראשות הממשלה. אנשים לא זוכרים, אבל ביום ההכרזה (ינואר 99)- בניגוד לאהוד ברק, ליפקין-שחק לא התחייב לגייס את החרדים, אלא דיבר על הידברות, שזה במילים פשוטות: אני בונה על תמיכתם. זה כמובן זיכה אותו אצלם בנקודות.

הוא ידע, את מה שאהוד ברק ידע: התקשורת לא תלחץ. ליפקין-שחק לא זכה בבחירות, וברק הקים קואליציה עם ש"ס, שהעבירה בכנסת את "חוק טל". אריאל שרון, אז יו"ר האופוזיציה, תקף בחמת זעם פטריוטי. אלא שכמו ברק לפניו- גם הוא עשה את השיקול הפוליטי, ולא פתר את הבעיה- למרות שהייתה לו קואליציה נוחה: בלי חרדים ועם טומי לפיד. מופז, לבני ושאר צבועים החרישו. כנ"ל בקדנציה של אולמרט. הלכתי לארכיון..

לפניכם ארבעה סרטונים!

א)- בסרטון הראשון- יוסי ביילין, שר המשפטים בממשלת ברק מבטיח למנהיגי "התעוררות", ש"חוק טל" יפתור את הבעיה. שרון הזועם הצביע נגד. …הבעיה לא נפתרה.
ב)- בסרטון השני- ראש הממשלה שרון מסביר את ההתכחשות הערכית שעשה במילים "אני לא רוצה לראות המוני חרדים בכלא".
ג)- בסרטון השלישי- אמנון ליפקין שחק קורץ לציבור החרדי: גיוס בחורי ישיבה- רק בהידברות.
ד)- בסרטון הרביעי- אילנה דיין לוחצת על אמנון ליפקין-שחק. והוא מסביר..

יש שורה תחתונה:

מנקודת מבט של כלבי השמירה- אי השוויון בנטל הוא קלקול פוליטי, לא מוסרי. זאת הסיבה שהעיוות הזה לא תוקן עד היום. כדי לתקן, נתניהו כראש ממשלה צריך מרחב תמרון מספיק גדול, שיוריד לחרדים את האסימון. המסקנה ברורה…

2 תגובות לפוסט "קלקול מהכספת"

כתיבת תגובה

*