תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
נובמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

לא כלב שמירה, צבוע שמירה

לא כלב שמירה, צבוע שמירה

"סמרטוטון", הוא כינה את העיתון "ישראל-היום". קראתי וחשבתי לעצמי שהאיש מבין בסמרטוטים. הוא עצמו שימש סמרטוט ניגוב הרגליים של ערפאת, שניקה את נעליו מדם יהודים בטרם נכנס לליבם של שמאלני ארצנו. לקח לו זמן ליוסי שריד עד שהתפכח. הלכתי לארכיון…
********************
אסור להפסיק את המאבק בצבועים. פגיעתם רעה, והצלחתם בלתי מוסרית. מקומם אותי לראות אותם מצליחים. האמת חייבת להיאמר- זה קורה יותר מדי פעמים. הם גנבי דעת שהתמחו בהפצת שקרים מניבים. לעולם לא יתביישו ליהנות מפירות השקרים מסיבה אחת: בכירי העדר סיכמו ביניהם אינטואיטיבית, שכשמדובר ביריבים פוליטיים, מותר לשקר. הם מגדירים את עצמם "כלבי שמירה", אלא שהם בפועל "צבועי שמירה". יוסי שריד הוא אחד מהם.

בשבוע שעבר הוא ירד ממרומי האגו שלו לאילת, כדי לאפשר לחברים מהברנז'ה להתפעל מנוכחותו. באותה הזדמנות, כחבר באחד הפאנלים בכנס העיתונאים השנתי, הפ(ל)יץ הגיגי חצץ באינטונציה של מרגליות מוסריות. יומיים אחרי, אנחנו קוראים בעיתון "הארץ" מאמר המשך, לאותם הגיגים שהפ(ל)יץ בכנס.

תחת הכותרת "עיתון, סמרטוטון, ומה שביניהם", כתב השריד: "עיתון שעובד שלטון הוא לא עיתון, הוא סמרטוטון. אין פסול במאמר שבח למנהיג יקר, אך יש פסול בביטאון, שהוא כולו מאמר קבוע לתהילתו" (הארץ / 9.11.12).

הביקורת הארסית שכתב נגד "ישראל-היום" תמוהה בגלל מסר הפוך שכתב: "האם נותר באמריקה כלי תקשורת שמכבד את ייעודו, שלא הציג את עמדתו- הלאובמה אתה אם לרומני"? והוא ממשיך: "גם עיתוני שדה גילו את דעתם- בעד מועמד זה לקונגרס, ונגד מועמד אחר. ולא התבוששו. להיפך- על שקיפותם גאוותם". בפסקה אחרת כתב: "לא רק באמריקה. כלי תקשורת בכל העולם החופשי מזדהים, והצרכן פטור מלחקור במואפל ממנו, מלתת סימנים מעידים על ספקי המידע והדעות".

קראתי וחשבתי לעצמי- למרות המסר ההפוך, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהאיש מבין בסמרטוטים. הוא עצמו שימש סמרטוט ניגוב הרגליים של ערפאת, שניקה את נעליו מדם יהודים בטרם נכנס לליבם של שמאלני ארצנו. לקח לו זמן ליוסי שריד עד שהתפכח.

בתוכנית פגוש את העיתונות (דצמבר 2005) בראיון הפרישה מהכנסת הוא נדרש לטעות אחת מהקריירה הפוליטית שלו. "אני מצטער שלא ניערתי חוצני מערפאת מזמן", הודה ושכח להזכיר שכמה שנים קודם, העתיר עליו שבחים רבים, גם אחרי פיגועים…

יוסי שריד משחק אותה כלב שמירה, אבל הוא צבוע שמירה. מוסרית, לישראל היום מותר לתמוך בנתניהו, הרבה יותר ממה שמותר ל"הארץ" לתמוך במחמוד עבאס, ולידיעות-אחרונות לה(ע)ריץ עבריינים מורשעים דוגמת דרעי, רמון ואולמרט (רשימה חלקית).

כדי לצנן את התפעלותו מעצמו, הלכתי לארכיון ושלפתי ארבעה סרטונים. אם אחרי שיצפה בהם יתאמץ לתת הסברים לעצמו, אולי, אולי, אולי יתגבשו אצלו כמה פירורי צניעות. יוסי שריד צנוע, הוא חלומו של כל מי שמעריץ אנשים שמיטיבים להתנסח…

א)- בסרטון הראשון- שריד מלגלג על קטני האמונה, אנשי האתמול שלא מזהים כיצד המזה"ת החדש מתהווה לנגד עינינו.
ב)- בסרטון השני- יוסי שריד סומך על ערפאת שילחם בטרור.
ג)- בסרטון השלישי- שריד מודה בטעות האמון שנתן בערפאת
ד)- בסרטון הרביעי שריד מדבר כמו פופאי (לעולם לא אתפטר מהממשלה!), אח"כ התפטר ובכה.

2 תגובות לפוסט "לא כלב שמירה, צבוע שמירה"

  • רביבה:

    הצלחת להצחיק אותי!
    אכן איש לא ראוי ציבורית.

  • עמי שחר:

    הוא כבר כלב זקן. שיניו רקובות הוא מגיר ריר מסריח מפיו והוא נופח בלא שליטה

    לא ראוי להעניק לו במה משלך נרי יקירי
    תן לו לנענע בזנבו באיזו פינה אפלה עד שיגיע יומו

    חבל"ז

כתיבת תגובה

*