תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
ספטמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

כמה מילים על יונתן גפן

כמה מילים על יונתן גפן

ברזומה של עורך מעריב ניר חפץ יש "כתם"- הוא היה יועץ תקשורת של ראש הממשלה נתניהו. מבחינת יונתן גפן, הכתם הזה וגסיסת העיתון- היוו הזדמנות לסגירת חשבון. איפה ניר חפץ ואיפה יעקב ארז, התרפק גפן. יעקב ארז? הלכתי לארכיון..
********************
יונתן גפן כועס על עורך מעריב ניר חפץ. כל כך כועס, שראה בגסיסת מעריב הזדמנות ללכלך עליו במה שהוא הגדיר "הטור האחרון-?" (סופשבוע מעריב / 28.9.12). ועל מה כועס האבא של מי שהטיף להשתמטות? קשה להוציא ממנו תשובה ברורה. מקריאת הטור ניתן להבין שהוא כואב את סגירת "מעריב של פעם", ואין לו בעיה עם סגירת העיתון היום. יש לו הסבר: "הדמוקרטיה כבר לא גרה במקום העבודה הקורס שלי".

ברזומה של ניר חפץ יש "כתם"- הוא שימש יועץ תקשורת של נתניהו. מנקודת המבט של גפן, די בקשר הזה כדי לסלוד ממנו ולכנות אותו "חפץ חשוד". מקור הכעס של גפן איננו ערכי, אלא עדרי. גפן נמנה על עדר צבועים שרואים את המדינה בצבעים של אדום- כחול. עשרות שנים, כך הוא כותב, מעריב נתן לו במה. עכשיו כשמריחים את הסוף, הוא לא יכול להתאפק, והשנאה הישנה הדריכה אותו להקליד כמה דברי ארס. ברור שהשטנה עשתה דרכה לפח האשפה של העורך, מה שהפך את ההדלפה לוואלה ברנז'ה ליותר עסיסית.

אצלי, יונתן גפן נמנה על קבוצה שאני מכנה "גללי תרבות". לא רק בגלל הקטטות היזומות שלו עם הפקקים של בקבוקי אלכוהול, אלא בעיקר בגלל הבוז שלו לחיילי צהל. אילו אני עורך מעריב, הייתי זורק אותו מהעיתון באוגוסט 2007, דקה אחת אחרי פרסום הטור היהיר והמתריס שלו.

קבלו ציטוט: "אני מאוד מרוצה שהבן הבכור שלי (אביב) לא שירת בצבא העם, שהפך לצבא הכיבוש". עוד ציטוט: "אילו הייתי בן 18, הייתי עושה הכול כדי לא להתגייס. יכול להיות שאפילו הייתי מוכן להיות המנהיג של החצי המשתמט" (מעריב / 11.8.07).

למעריב (בעריכת אמנון דנקנר), הייתה כאן הזדמנות נדירה שהוחמצה. הייתי זורק את השיכור הזה ברעש הכי גדול שאפשר, ומכריז באותה הזדמנות על מלחמת עולם נגד מפקד גל"צ שנותן במה לזמרים שלו עשו צבא ובראשם אביב גפן, ונגד ראשי ערים ששוכרים בכסף ציבורי גדול את אותם זמרים בחגיגות יום העצמאות.

עיתון, במדינה הנלחמת על קיומה- חובתו להפיץ את השירות בצה"ל כערך חשוב. זה מה שרוכשי העיתון מדי יום היו רוצים. הרופסים יכולים להטיח בי שאני פשיסט. יש לי תשובה טובה, שרק בגלל מרד רגעי של המקלדת- אתם לא יכולים לקרוא אותה.

באותו טור בזוי, התרפק יונתן גפן על עורך מעריב המיתולוגי, יעקב ארז. יעקב ארז?? זכרתי משהו. ב- 99, מר ארז היה אחד מבכירי העדר ששמו להם למטרה- להוריד את נתניהו, ולהמליך את אהוד ברק. הינה לכם סיבת ההתרפקות… הלכתי לארכיון…

כתיבת תגובה

*