תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
יוני 2012
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

זאת הפוליטיקה, טמבל

זאת הפוליטיקה, טמבל

מישנה: הריסת שכונת האולפנה, היא מעשה אסור מבחינה מוסרית ודמוקרטית. בג"צ שמקבל עתירה עוקפת קלפי, מזמין חוקים עוקפי בג"צ. מישהו צריך להזכיר לשופטים, שכמו הפוליטיקאים- גם הם משרתי ציבור… הלכתי לארכיון
********************
אנשי מוסר יש משני עברי המתרס הפוליטי. זאת הסיבה שאפילו זכויות אדם הינן נושא שנוי במחלוקת. בפרפראזה לקלישאה "מה שרואים מכאן, לא רואים משם", ניתן לומר על זכויות אדם, "מה שרואים מצד שמאל, לא רואים מצד ימין".

דוגמא: ביוני 2004, בג"צ פסק נגד תוואי גדר הביטחון. העלות: מיליונים רבים. השופטים נדרשו להכריע בין שתי זכויות יסוד. העותרים הפלסטינים עמדו על זכותם לעבד את אדמתם, מנגד- בכירי ביטחון הדגישו את זכות הישראלים לחיות בביטחון. שופטי בג"צ הכריעו לטובת הפלסטינים, והציתו מחלוקת.

נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר כבוד השופט משה לנדוי לא התאפק, ושחרר תמיהה: "אני פשוט לא מבין את פסה"ד הזה. אני לא מבין את דרך החשיבה. אני אפילו לא רוצה לבקר אותו- הוא פשוט לא מובן לי". זה אותו משה לנדוי שהרגיז את יצחק רבין בגין רגישותו לזכויות אדם. למי ששכח- ועדה בראשותו של לנדוי, חיברה דוח האוסר על חוקרי שב"כ לטלטל חשודים טרוריסטים בחקירה. אפילו ציפי לבני- שהמירה את ד(ע)תה בעבור חיבוק שמאלני, הייתה חד-משמעית: בג"צ בנושא הגדר- לא היה צריך להתערב.

הריסת שכונת האולפנה, היא מעשה אסור מבחינה מוסרית ודמוקרטית. העתירה הוגשה בשם זכות הקניין. יש כאן הצגה שקרית. ונניח שהשכונה הוקמה על קרקע פרטית- מה שלא הוכח, האינטרס המובהק של בעל הקרקע מוביל ישירות לפיצויים. במקרה הזה- הפיצוי הוא האופציה היחידה שלו, לממש את זכותו. הריסת השכונה, תיתן לו כלום!

נישארנו עם הפוליטיקה…

פסיקת בג"צ מטלטלת את הקואליציה. זאת פוליטיקה. גאולה אבן הגדירה את הסיפור במילים "מוקש פוליטי" (המוסף / 3.6.12). אני מסתכל על הפרצופים השמחים (יריב אופנהיימר ודומיו) ודעתי מתחזקת. תוציאו את הפוליטיקה מהסיפור ותגלו שפלסטיני מנושל, לא מעניין אותם. פיצוי כספי לבעל הקרקע- הוא הדבר האחרון שהיו רוצים בו, מפני שזה מיירט את האינטרס הפוליטי של השמאל. הם רוצים עקירה. אם אי אפשר להגיע לזה דרך הקלפי- יש דרכים חלופות…

השמאל הבלתי דמוקרטי מתעקש לראות במימוש האידיאולוגיה שלו- למרות שהוא במיעוט. בדמוקרטיה בריאה- הקלפי פולט את הרצון המשוקלל של כלל המצביעים. השמאל איבד את האמונה בכוחו האלקטוראלי, והוא פועל באמצעות מוקדי כוחו האלטרנטיביים: התקשורת וביהמ"ש העליון.

בג"צ שמקבל עתירה עוקפת קלפי, מזמין חוקים עוקפי בג"צ. מישהו צריך להזכיר לשופטים, שכמו הפוליטיקאים- גם הם משרתי ציבור. בשרי נעשה חידודין חידודין כשאני רואה את האדישות של שופטי העליון להתדרדרות באמון הציבור. בימ"ש שהציבור לא מאמין בו- בפועל, כופה את עצמו על האזרחים עם כל המשתמע מכך…

יריב אופנהיימר יודע, את מה שאני יודע: ביהמ"ש העליון הוא זרוע ביצועית של השמאל. תנו לנו בימ"ש ימני- ותשמעו את זעקת הקוזאק הנגזל של צבוע שמאלני. אחרי 64 שנות שלטון שמאל בעליון, הגיע זמן למהפך…

כתיבת תגובה

*