נדב פרי: לתקשורת יש (ייסורי) מצפון
מישנה: נדב פרי נמנה על העיתונאים הכופרים בטיעון לפיו התקשורת שונאת את נתניהו. את התמיכה הגורפת ביריביו הוא הסביר במילים: התקשורת הולכת עם המנצחים. על פי הסקרים- נתניהו הולך לנצח. כמו שהוא וחבריו נשמעים, הוא לא מאמין לעצמו…
****************
אתחיל בשלוש הנחות יסוד- הראשונה מתייחסת לעוצמת הרצון האצור בפוליטיקאים להיבחר. הרצון הזה כל כך עוצמתי, שיש כאלה- והם לא מעטים- שחצו קווים אדומים. הבולטים שבהם: אהוד ברק (פרשת העמותות), שמעון פרס (תרומות אסורות) ואריאל שרון (עקידת עומרי).
הנחת יסוד שנייה- כדי לשפר את הסיכוי להיבחר, הפוליטיקאי המעמיד עצמו לבחירה, שוקד על תדמיתו. הדרך המרכזית להגיע לליבם של המצביעים, מובילה אל התקשורת. במילים פשוטות- הפוליטיקאי רוצה (תמיד!) יחסים טובים עם עיתונאים, שהרי הם שמשגרים אלינו את המסרים. עמנואל רוזן גילה לנו שהעיתונאים אוהבים שמלקקים להם, אפרופו הפרגון של התקשורת את אריאל שרון.
הנחת יסוד שלישית: התקשורת שונאת את נתניהו. אני חוזר על זה פעמים רבות בעיקר משום שהשנאה הזאת מכילה מרכיב אסור בדמוקרטיה- בוז לאותם אזרחים ששלשלו לקלפי את הפתק שהכניס את נתניהו ללשכת ראש הממשלה.
שנאת התקשורת את נתניהו איננה נושא חדש. בנובמבר 2005, בתוכנית "תיק-תקשורת",
הפרשן והכתב הפוליטי של ערוץ 10 (אז גל"צ), נדב פרי, כפר בטיעון הזה. היה לו הסבר לתמיכת התקשורת בכל מי שניצב מול נתניהו: "התקשורת הולכת עם המנצחים". מיד אחרי זה הגיע הפירוט.
באותו ראיון למדנו, שיש לתקשורת מצפון (??). הוא טרח להזכיר זאת, מפני שתמיכה גורפת בשרון גרמה לרבים מחבריו לייסורי מצפון. המסר ברור: כדי לנקות את מצפונה- כך התנבא- התקשורת מתכוונת לחבוט בו. רק בגלל שאלוהים סגר חשבון עם שרון, התיזה של נדב פרי על "ניקוי" המצפון, לא עמדה במבחן.
ובאשר לקביעתו, לפיה התקשורת תומכת במי שהסקרים מציבים אותו בצמרת- עד לרגע זה, לא ראינו את נדב פרי וחבריו נוטים חסד לראש הממשלה. הגיע הזמן…
Well I guess I don't have to spend the weekned figuring this one out!
This is the pfercet way to break down this information.