תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
אפריל 2012
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

הצחקתם אותו

הצחקתם אותו

מישנה: עשרות אלפים חתמו על עצומה לנשיא פרס, ובה דרישה להתנות את קבלת מדליית החירות מהנשיא אובמה, בשחרור פולארד. הם אינם מבינים, שמנרקומן של כבוד, אסור לבקש דברים כאלה… לא צריך להיות בקרבתו של פרס, כדי לשמוע את צחוקו…
**************************
מבחינת התקשורת והשמאל, גלעד שליט ופולארד, זה לא אותו דבר. כשגלעד היה בשבי, צרכני התקשורת בישראל הולעטו באינסוף כותרות שתכליתן אחת: לחץ על אולמרט ואחרי זה נתניהו, להיכנע לדרישות חוטפיו. פולארד זה סיפור אחר. מדי פעם אנחנו שומעים על "עוד מאמץ" למען שחרורו, כשרוב נושאי הלפיד חובשי כיפה.

ההבדל בהתייחסות לשניים, מוכיח את צביעות השמאל בגין השימוש הסלקטיבי בערכים הלקוחים מהאתוס הצה"לי על "רעות" ו-"לא מפקירים חייל בשטח", ובתרגום לסוציאליזם- "סולידאריות".

פרסום מחלתו של פולארד במקביל לידיעה על נסיעה קרובה של הנשיא פרס לארה"ב, הציתו גל חדש של כותרות בנושא. המשמעותית ביותר מתייחסת לעצומה עליה חתמו עשרות אלפים, ובה קריאה לפרס, להתנות קבלת מדליית החירות מאובמה- בשחרור פולארד. כתב בעניין הזה העיתונאי מתי גולן: "אקט כזה של ויתור נשיאותי אישי, שווה יותר מכל בקשה. זה גם מחיר יותר זול משחרור מחבלים" (גלובס / 10.4.12).

מתי גולן, כמו כל האלפים שחתמו על העצומה- לא מבינים לנפשו של נרקומן. פרס הוא נרקומן כבוד, שרואה במדליית החירות שהוא עתיד לקבל, אובייקט הסנפה בלתי נדלה. בלילות הוא מפנטז על הרגע שבו יקרב את המדליה לנחיריו, ויסניף מלוא ריאותיו.

תאוות הכבוד של פרס חריגה. כשאשתו סוניה (ז"ל) התחננה אליו לא להתמודד על הנשיאות, הוא דחה אותה. כשהעמידה לו אולטימאטום- הוא ויתר עליה. היא בתגובה, ויתרה על שם המשפחה "פרס", וחזרה לשם משפחתה המקורי. כשנבחר- עזב את הבית.

מתי גולן עשה השוואה בין פולארד לגלעד שליט. אני עושה השוואה, בין מדליית החירות לפרס נובל לשלום. עם כל הכבוד לפולארד, ויש כבוד- אלף ארבע מאות "קורבנות שלום" בגין הסכם אוסלו, הם "תיק" יותר כבד. חלקו של פרס ב"קורבנות השלום", יותר גדול מאשר חלקו בפרשת פולארד. ולמרות כל זה- הוא מעולם לא חלם לוותר על פרס נובל.

כשרוצים לחזק מסר, מקובל להיתלות באילנות גבוהים. אני במקרה הזה, ניתלה באילן גמדי: רוני בראון. ביום הולדתו השמונים של פרס, ח"כ בראון הציע לו לאור התוצאות האיומות של הסכם אוסלו, להחזיר את פרס נובל. כשההצעה הזאת הובאה לידיעתו- הוא גיחך. לא צריך להיות בקרבתו של פרס כדי לשמוע את הצחוק המתגלגל מההצעה של מתי גולן וכל האלפים, לוותר על מדליית החירות..

תגובה אחת לפוסט "הצחקתם אותו"

  • נסים גבאי:

    לא יפה לומר דברי אמת על הנשיא פרס… עוד יותר לא יפה לספר על עובדות כנגד נשיא שמכריז על עצמו השכם והערב כמה הוא הכי פופולארי בישראל… בעולם… ביקום…
    דבר אחד אני רוצה עדיין לראות: את הנשיא פרס עוזב את משכן התהילה, מתמודד על ראשות הממשלה, וסופג מפלה ניצחת… מלא חשוב איזה מועמד… וואיי… וואיי… וואיי…

כתיבת תגובה

*