תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
מרץ 2012
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רהביליטציה (זמנית)

רהביליטציה (זמנית)

מישנה: מי שמונה לנשיא העליון בלחצם של ח"כים מימין, אמינותו "חשודה". עוד בטרם צלח את מסלול המינוי, הרעיפה עליו התקשורת (קי)טונות של חשדנות. בג"צ מגרון זיכה את השופט גרוניס ברהביליטציה המיוחלת… הלכתי לארכיון..
*******************
אתחיל מהסוף: למרות שאני נמנה על האזרחים שאין להם אמון בביהמ"ש העליון, ולמרות שליבי כבד על הכרעת בג"צ מגרון, דעתי חד-משמעית: מוכרחים לכבד, לקבל ולבצע את פינוי המתיישבים- ללא שום התחמקות. ועל אחת כמה וכמה- בלי אלימות. אני יודע שקורבנות ההכרעה המעוותת הזאת- אינם אשמים. אבל כללי המשחק מחייבים קבלת הכרעה חלוטה. האלטרנטיבה יותר גרועה.

ואחרי שאמרתי את זה, אני מבקש להצביע על תופעה המוכיחה שהדמוקרטיה הישראלית חולה. בדמוקרטיה בריאה, הממשלה שזוכה לאמון הכנסת, היא השולטת. בישראל- אם השלטון ימני, התקשורת השמאלנית מפריעה. עוצמתה נגזרת מעדריותה.

העדר השמאלני שונא את המתנחלים. פגיעה בהם מזכה את הפוגעים, בתקשורת אוהדת. ואם ברקורד של הפוגעים יש כתמים מוסריים- פגיעה במתנחלים מזכה בתעודת כשרות. רהביליטציה. החשוד בפלילים אריאל שרון ידע את זה, ועקר 8000 יהודים מבייתם. הנאשם בפלילים אהוד אולמרט ידע את זה, ובהמלצת השלדים בארונו, הבטיח התכנסות (הינתקות ב') והורה לפנות את "עמונה" במחיר עצמות שבורות של מתנגדים.

הפשרה שהושגה בהתערבות השר בגין הונחה של שולחנו של כבוד השופט הנשיא גרוניס שדחה אותה. פרופסור מנחם מאוטנר פרסם מחקר שבו קבע: השמאל מוצא בביהמ"ש העליון אוזן קשבת. המשפטן ד"ר חייב משגב כתב על הכרעת השופט גרוניס: "הידיים ידי בג"צ, והקול קול שלום עכשיו" (ynet / 26.3.12).

להבדיל (אלף אלפי הבדלות) מהחשוד בפלילים שרון, ומהנאשם בפלילים אולמרט- גם גרוניס זקוק לרהביליטציה. מי שמונה לתפקידו בלחצם של ח"כים מימין, אמינותו "חשודה". עוד בטרם צלח את מסלול המינוי, הרעיפה עליו התקשורת (קי)טונות של חשדנות. כן, גם שופטים חוששים מעיתונאים.

החוקרת ד"ר ענת פלג עשתה מחקר וקבעה: "השופטים פוחדים מהתקשורת" (דה-מרקר / 17.2.12). שוקי טאוסיג מבקר התקשורת סרק וקבע: "העיתונים מאוחדים בהתנגדות למתנחלי מגרון" ("העין-השביעית" / 26.3.12). לתקשורת השמאלנית אין סבלנות. פינוי רחוק, עלול להתברר כפינוי שקט. פינוי קרוב מכיל בתוכו סיכוי להצגת כאסח. השופט גרוניס ידע שסיכול בילוי הכאסח- והעדר נושך.

ד"ר חיים משגב מכוון לשלום-עכשיו. הלכתי לארכיון, והוצאתי קטע שבו עמי איילון יותר בוטה: "שלום-עכשיו אונס את בג"צ שאונס את הממשלה". החיבור בין המלשנים משלום-עכשיו", והנשכנים מהתקשורת, לא הותיר הרבה סיכוי למתיישבי מגרון.

המסקנה ברורה: הימין חייב להשקיע יותר מאמץ לחדור לערוצי התקשורת. רק כאשר התקשורת תהיה יותר מאוזנת, ויותר דמוקרטית, יש סיכוי שהבוחר הישראלי, יראה במימוש האידיאולוגיה שניצחה בבחירות…

כתיבת תגובה

*