ארכיונרי

מישנה: היום זה מאוחר לבכות על הניצחון הראשון, המפוקפק, של ציפורה לבני, אבל לא מאוחר לייחל לתבוסתה. אנחנו סומכים על מופז, שאחרי שינצח, ינקב חור בספינת גנבי המנדטים. תביעתה תהיה תרומתה… הלכתי לארכיון…
*************************
ציפי לבני מנהיגה את המפלגה הכי גדולה בכנסת. בעזרת התקשורת היא העבירה לציבור מסר קשיח לפיו, 28 מנדטים של קדימה, הן הישג שחייבים לזקוף לזכותה. במיוחד שהליכוד הביא "רק" 27 מנדטים. העודף של מנדט אחד, גם הוא תורגם לסיסמא שתכליתה המלכת ציפורה: "28, זה יותר מ- 27". כל מצביעי קדימה, וחלק ניכר מהציבור "אכלו" את הלוקש. אני מציע הסבר אחר, הרבה יותר מציאותי: לא הישג, ולא נעליים. כישלון חרוץ.

והרי לכם נימוקי:

ב- 2006, קדימה בראשות אולמרט השיגה 29 מנדטים מה שעזר לה להגיע לשלטון. באותו זמן- הליכוד בראשות נתניהו, השיג רק 12 מנדטים. ב- 2009, קדימה בראשות לבני הביאה 28 מנדטים- מנדט אחד פחות!- והליכוד בראשות נתניהו 27 מנדטים- 15 מנדטים יותר. (הכי חשוב-) קדימה בראשות לבני איבדה את השלטון לטובת הליכוד בראשות נתניהו. זה פתטי למכור את ירידת קדימה מהשלטון כהישג שניתן לזקוף לזכות לבני.

החומרים מהם עשויה המנהיגות החלולה של לבני הינם: פתטיות, שקרים וגניבת דעת. הפריימריס נכפו עליה. רוב חברי סיעת קדימה לא רצו בה. יש לה הסבר למרד: הוכחתי עמידה איתנה מול דרישת חלק מחבריי תאבי הג'ובים. לציבור מכרה את השקר על עמידה איתנה מול הסחטנות החרדית (לפני הבחירות). המילה שחוזרת על עצמה (בהמלצת יועצי תקשורת) "הוכחתי", "הוכחתי", "הוכחתי".

"אילו ביבי היה חושב על האינטרס האמיתי של מדינת ישראל", כך היא אומרת, "הוא היה מקים קואליציה עם הליכוד, העבודה וקדימה. במקום זה הוא העדיף ללכת עם שותפיו הטבעיים, ורק אח"כ פנה אלינו. סירבתי להיות סרח עודף בממשלה הרעה הזאת, והוכחתי, והוכחתי, והוכחתי"… זה נשמע טוב, אבל יש כאן גניבת דעת.

הקמת קואליציה עם השותפים הטבעיים, הייתה מעשה פוליטי נכון. גם היא- אילו עמדה לה האפשרות להקים גוש חוסם ליכוד (ביחד עם הח"כים הערבים), הייתה סוגרת הסכם עם "השותפים הטבעיים" (מה שהתקשורת מכנה "גוש השמאל"), ורק אח"כ אם בכלל- הייתה מציעה פירורים לליכוד. יש כאן היגיון פוליטי.

ברשימה קודמת (ענת גוב, זה בשבילך) הבאתי קטע וידאו מ- 2001, שבו לבני קוראת למפלגת העבודה להצטרף לממשלת שרון, אחרי (אני מדגיש!- אחרי) שזה סגר עם שני הסדינים האדומים של השמאל: ליברמן וגנדי. היא ראתה בהיסוסים של בכירי העבודה, סוג של קטנוניות פוליטית, וחוסר אחריות לאומית. ב- 96, אותו סיפור.

נתניהו ניצח והשאיר את ההזמנה להצטרפות העבודה לקואליציה, לסוף, תוך שהוא מעדיף לסגור קודם עם מה שאהוד אולמרט כינה "השותפים המסורתיים".

בניגוד גמור לתדמית שיצרה לה התקשורת- לבני משחקת מלוכלך. את ניצחונה הראשון על מופז, היא השיגה בדרך עקומה. על פי סדר הדין הפלילי, ראיה שהושגה בדרך בלתי חוקית, איננה קבילה (פרי העץ המורעל). את הניצחון של ציפורה בפריימריס הקודמים ניתן להגדיר, כ"פרי העץ המורעל".

במוצאי יום ניצחונה בפריימריס (ספטמבר 2009), האיש שמכר לנו תפוח רקוב באריזה של "אתרוג", הפרשן אמנון אברמוביץ, ראה בה "לימון חמוץ". לניצחון שלה היה טעם חמוץ. כדי לתת חיזוק ללגיטימיות של מנהיגותה, הוא הציע לה "משחק חוזר". במטה לבני התפוצצו מצחוק.

היום זה מאוחר לבכות על הניצחון הראשון שלה, אבל לא מאוחר לייחל לתבוסתה. אנחנו סומכים על מופז, שאחרי שינצח, ינקב חור בספינת גנבי המנדטים. תביעתה תהיה תרומתה….