השלפוחית כזירת קרב
מישנה: מדי פעם נעשה הפוגה קלה מהאקטואליה המעיקה. אני מעמיד את עצמי לביקורת הקוראים בתחומי כתיבה נוספים. יהיו פה ושם הגיגים ארוכים, ופרקים מתוך ספר (שלא יצא לאור) על החוויה שעברתי כמי שהקים את רשת המסעדות נרגילה… כסחו חופשי…
********************
המים העממי, והיין האליטיסטי זאבים זה לזה. המחיר היקר וההופעות באירועים מיוחדים, טיפחו אצל היין יוהרה שהפכה אותו לבלתי נסבל בעיני המים. בשיא המתיחות- היין נוהג להקניט את המים במילים: אתה נותן חיים, אבל אני נותן טעם לחיים. בלעדיי, החיים הם "סתם". היהירות הזאת מעצבנת את המים, והעצבים תמיד מובילים לקטטה. בכל זירה יחושו המים תחושת נחיתות, למעט זירה אחת: השלפוחית.
כמו שני טמבלים שמתקוטטים על סף תהום- סוף הקטטה צפוי: היא ממשיכה מחוץ לשלפוחית כשהם לופתים זה בגרונו של זה. ואם על אליהו הנביא כתוב ש- "עלה בסערה השמימה", הרי שהמים והיין ירדו בסערה המיימה. מבחינת המים- עדיף למות שווה, מאשר לחיות בנחיתות…
