תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
אוקטובר 2011
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

אזהרה!- מאמר פרובוקטיבי

אזהרה!- מאמר פרובוקטיבי

מישנה: התופעה לפיה מוכרים יצירת אומנות באמצעות חשיפה, הקשורה לאברי מין איננה חדשה. הלכתי לארכיון, ומצאתי מספר וידויים. מכולם בחרתי את ה"וידוי" של הסופרת חנה גולדברג. תחושתי הסובייקטיבית- היא לא ממש גאה בעסקה שעשתה עם העיתון… שופופו…
********************
הכותרת אמורה לגרום לסולדים מפרובוקציה, לוותר על קריאת המאמר. אלא שהסקרנות הטבעית דוחקת לקרוא. ולפני שאתם ממשיכים, אני חוזר על אזהרתי: למרות שמדובר בנושא שראוי לעסוק בו- הוא פרובוקטיבי, ויש אפילו שיגידו גס. ואחרי שהזהרתי, אני מרגיש חופשי להאיר בזרקור מכירת אומנות באמצעות וידויים הקשורים לאברי המין.

האדם נולד סקרן. בזכות הסקרנות, האנושות התפתחה. הסקרנות הינה דחף אינטליגנטי, חצי נשלט לדעת עוד ועוד. יש נושאי סקרנות "מכובדים" (מדע), ויש שאינם "מכובדים" (רכילות)- למרות שהיא טבעית. הסקרנות הבלתי מכובדת מביכה וממכרת. אין נושא יותר מסקרן את האנושות מאברי מין פעילים. הכי מסקרן- אברי המין של "מפורסמים".

אם משה קצב יכתוב ספר על כניעתו לבוס השוכן בתחתוניו, אין לי ספק שמדובר בספר שיהפוך לרב מכר בתוך זמן קצר- אפילו אם החוויות שחווה, אינן חריגות. הוא כמובן לא יעשה זאת מחמת המבוכה, אבל דיוואיין- זונה אמריקאית- נתפסה ע"י משטרת לוס-אנג'לס, כשהיא מוצצת לשחקן הקולנוע יו גראנט. בזכות הלקוח המפורסם, התקשורת האלילה אותה. כמפורסמת, היא חדלה מעיסוקה הבזוי, והתפרנסה לא רע, מ…מוצא פיה. ממוצצת נחותה היא הפכה למרצה מבוקשת.

חובבי המוזיקה הקלה בישראל מכירים את הזמר הנפלא הראל סקעת. כמו רבים מזמרי ישראל, גם סקעת הוציא דיסק לקראת החגים. כדי לעזור במכירתו- התראיין הכוכב לידיעות-אחרונות (28.9.11). מי שרצה- וכנראה רבים רצו- קרא כמה מילים על יצירתו החדשה. מה שעשה את הראיון למעניין היא העובדה שהראל סקעת נאות לחשוף עוד, על החיים מחוץ לארון. רוב הראיון היה על סקעת ההומו.

מדובר בעסקה בלתי כתובה בין העיתון לבין האומן. שניהם רוצים למכור. על מפגש האינטרסים הזה ניתן לומר- "זה נהנה, וזה לא חסר". האומן רוצה לעורר באאז סביב הדיסק החדש, והמו"ל רוצה למכור- מה יותר עיתונים. סיפורי רקטום של ידוענים, מעוררים סקרנות. למה?- ככה. חולשת אנוש. השורות ממגנטות, ומציידות את הרכלנים בנושאים עסיסיים.

שבוע קודם (23.9.11)- אותו עיתון הביא ראיון עם השחקן מיקי ליאון. בכותרת המשנה קראנו על שחקן פרובוקטיבי ש"בפעם הראשונה" חושף אורח חיים פרוע הכולל "סטוצים פרועים", שזה במילים פשוטות, לחיות עם זין מרדן, הסובל (?) מבולימיה והפרעת קשב. הזין המופרע, כך נרמז (ציטוט:)- "כמעט קבר לו את הקריירה".

אבל לא רק אומנים גברים נאותו לקדם את הקריירה שלהם באמצעות וידויים על אברי הריגוש. גם נשים. בתחילת החודש (מעריב / 2.9.11), האומנית קורין אלאל חשפה עוד. לגלות לנו שהיא לסבית- זה ישן. העיתון רצה משהו חדש: "תקיפה מינית בגיל 8" זה סיפור. לעומתה, הזמרת רונית שחר- גם כאן כדי למכור אלבום חדש- הפתיעה וגילתה לנו על מערכת יחסים לסבית. אני רוצה לכתוב משהו גם על הזמר/ת דן/ה אינטרנשיונל, אבל האצבע המקישה ממאנת.

התופעה לפיה מוכרים יצירה באמצעות חשיפה, הקשורה לאברי מין איננה חדשה. הלכתי לארכיון, ומצאתי מספר וידויים. מכולם בחרתי את ה"וידוי" של הסופרת חנה גולדברג. תחושתי הסובייקטיבית- היא לא ממש גאה בעסקה שעשתה עם העיתון.

גם היא- כדי למכור ספר שזה עתה יצא לשוק, התראיינה לידיעות-אחרונות. הוידוי שהנפיקה היה עסיסי: "אני אוהבת זין גדול"!! תגידו לא יפה, עיתון מכובד, אבל בעידן הרייטינג, "הלא יפה" מוכר. כדי שלא תחשבו שאני ממציא, הלכתי לארכיון… שופופו…

כתיבת תגובה

*