תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
ספטמבר 2011
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

שרה טארה שיר שמח

שרה טארה שיר שמח

מישנה: הניחו לשרה. למדינה הזאת יש מנהיג נבחר, ורק הוא אחראי לתוצאות. אשתו לא חייבת כלום לאף אחד, ומי שיש לו בעיה עם מה שקורה, שיכוון לראש הממשלה…
*****************************
מנקודת מבט של חלק מצרכני התקשורת, שרה נתניהו היא רכילות עסיסית. אחרים יחושו שהעיסוק חסר הפרופורציות והאובססיבי בגברת נתניהו הוא חומר מחליא. מנקודת מבט של קניבלי תקשורת, שרה נתניהו היא טרף גורמה, והמטפלת טארה היא הרוטב. ביחד ארוחה חגיגית שמצדיקה ומחייבת שירה. הם כמובן לא יודו בכך…

ההסבר הנפוץ: הגברת הראשונה משפיעה ומתערבת בעבודתו של המנהיג, ומכאן זכותנו לכאסח. תירוץ חלול ודוחה, בעיקר משום שיש בו כלום. תחת הכותרת "בעיה של כולנו" כתב בן כספית: "לא משפחת נתניהו או הכפשתה צריכות להטריד אותנו, אלא מדינת ישראל וגורלה" (מעריב / 31.5.11).

כספית הוא אחד מעדר קניבלי התקשורת. קראתי את רשימתו בעיון ולא מצאתי אפילו ידיעה אחת שניתן לקשור אותה לאזרחים או לגורלה של המדינה. הכול רכילות. איזו השפעה יש לגברת נתניהו על גורל המדינה או על חיי האזרחים?

האם היא זו שדחקה בראש הממשלה להוסיף תקנים למכבי האש? או להעלאת שכר השוטרים (מורים, רופאים, עובדים סוציאליים וכו')? האם היא זאת שאחראית לאחוזי האבטלה הנמוכים? או למשבר עם טורקיה? האם יש קשר בין מצבה הטוב או הרע של ישראל לגברת נתניהו? ברור שאין תשובה, ולא במקרה.

העיתונאי מתי גולן מתרעם על האילוץ של נתניהו "לעזוב הכול" כדי לכבות דליקות שאשתו הציתה. הוא מתעלם מהעובדה שאת הדליקות מציתה התקשורת. גפרור קטן בסביבה של שרה, והתקשורת מגיעה עם מיכליות וזרנוקי דלק.

הסיפור עם טארה לא ברור. כדי לעזור לנו להבין, הזמינו לאולפן את הגברת ליליאן פרץ שתביעתה נגד מעסיקתה לשעבר טרם הגיעה להכרעה. ראיתי אותה מרכלת ונזכרתי במאמר שכתב העיתונאי סבר פלוצקר, בימים שהפרשה התפוצצה, והגברת פרץ קיפצה בין האולפנים. לפלוצקר היה הסבר להתגייסות עיתונו לצד פרץ. למי ששכח: ידיעות-אחרונות נתן חשיפה חריגה לכתב התביעה, בלי לצרף תגובה מצד הנתבעת.

תחת הכותרת "על אדונים ומשרתים" (ידיעות-אחרונות / 18.1.10) גילה לנו פלוצקר, שאימו המנוחה הייתה עוזרת בית שעבדה קשה כדי לפרנס את המשפחה, מכאן הסימפטיה המיוחדת לליליאן פרץ. כותרת המאמר אמורה לעזור לנו להבין, שיש לנו עסק עם אדונים עריצים, שרואים בעוזריהם משרתים נרצעים.

אני הבנתי את הסיפור אחרת: האדון האמיתי זה נוני מוזס, העבד הנרצע זה פלוצקר שמלכלך במצוות אדונו. במילים פשוטות- בצד אחד של הזירה חשופה שרה נתניהו, ונגדה ניצבת המעצמה השביעית, התקשורת. ליליאן העוזרת, כמו טארה המטפלת- הן התירוץ להתנפלות חסרת הרסן… איכסה…

כתיבת תגובה

*