כנגד שתי מצוקות דיברה תקשורת
מישנה: מדינה במחאה? הצחקתם אותם. מחאת האוהלים ברוטשילד היא מצוקת חאפלה. המצוקה האמיתית היא של תושבי השדרה. את המאהל של ישראל טוויטו (ז"ל), בג"צ הורה לסלק. למצוקה אמיתית יש מראה וריח אחר…
*******************************
מרגול אמרה כמה מילים בגנות מפגיני רוטשילד, ושוחרי חופש הביטוי הורידו עליה קורנס. בזכות המכה בראש היא התפכחה: סליחה, התבלבלתי, אני בעד. ענת וקסמן אמרה כמה מילים בגנות המפגינים- ויום למחרת הודתה שזה האלכוהול ששם מילים בפיה. דעתה הפוכה כמובן- היא תומכת במפגינים. לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין שתמיכה מתוך פחד, היא הכי אנטי שיש.
התקשורת אוהבת את גל המחאה הזה. היא ספקית הדלק שלה. מנקודת מבט של בכירי העדר- יש כאן הזדמנות לייצר היסטוריה פוליטית. "צדק חברתי" בתחת שלהם. מהסיבה הזאת, היא תומכת, מעודדת, חושפת, ומבטיחה (ומקיימת) תהילת עולם למנהיגיה. כמה שהיא אוהדת את המחאה הזאת, ככה היא עוינת את מתנגדיה. לא מוכרחים לגור ברוטשילד כדי להבין שמפגיני האוהלים מהווים מטרד קשה לעובדי ותושבי השדרה.
אביעד (שם בדוי) תושב הרחוב, סיפר (בטלפון) לדן שילון וטלי מורנו (בוקר / ערוץ 2 / 10.8.11), קצת מהסבל שהם עוברים. על הרעש הצפיפות וההמולה, תוסיפו את עשיית הצרכים בחצרות. סגן ראש העיר, אסף זמיר, סיפר באותה תוכנית שהם מקבלים מאות תלונות מתושבי המקום.
כנראה לא במקרה אני נזכר במחאת דיור אחרת, אמיתית, זו שהנהיג ישראל טוויטו ז"ל. הוא מיקם את המאהל שלו (דווקא) בכיכר המדינה (2004), והסב את שמה ל"כיכר הלחם". תמימותו הדריכה אותו להאמין שהניגוד בין אלה שאין להם, לבין אלה שיש להם יותר מדיי- יעורר את מצפונם של אלה שעדיין מתאבלים על מותו של שמש העמים.
בניגוד לדפני ליף וחבריה, ההווה, ובעיקר העתיד של ילדי ישראל טוויטו וחבריו נראה קודר. המיקום שבחר למחות, קומם עליו רבים. בשונה מהמאהל ברוטשילד שמהווה מפגע סירחון ורעש אמיתי, המאהל של טוויטו היה מטרד ויזואלי. פצע מעצבן. המצוקה שכפתה עליו את המחאה, אמיתית ומכוערת. המוזיקה שלה מעיקה. בדיוק ההיפך מההפנינג ברוטשילד. הסיבה היחידה לגיחת התקשורת אליו הייתה ניסיון לחלץ קריאה מפיו לחלכאי ישראל לסגור חשבון עם נתניהו בקלפי.
טוויטו וחבריו נדרשו לקפל את המצוקה שלהם, ולחפש מקום אחר. בעלי הקרקע דרשו- ופקחי העירייה נפנפו אותם משם בכוח. לאחר פינויים, ניסה טוויטו להקים מאהל דומה מול קריית הממשלה. גם שם קיבל דרישה להתקפל ועתר לבג"צ. בפסה"ד התייחסה השופטת אילה פרוקצ'ה לגבולות המחאה.
"זכות הביטוי והמחאה היא אכן זכות בעלת מעמד-על במשפט", כתבה פרוקצ'ה, "אך אין היא מקנה לאזרח חופש בלתי מוגבל לעשות ברשות הציבור כבתוך שלו… תהא תכלית המחאה חשובה ככל שתהא- אין פירושה מתן זכות לאזרחים לתפוס חזקה ממושכת וללא הגבלת זמן ברחוב ציבורי של עיר, ותתמקם שם על מאהליה ומתקניה, אגב שיבוש רצוף של התנועה במקום, יצירת מפגעי תברואה, ופגיעה חזותית מתמשכת במראה פני המקום". סוף ציטוט. הגיע זמן החזרה לפרופורציות, שזה במילים פשוטות, לקפל את האוהלים. צדק חברתי?- בשביל זה יש קלפי…
