ארכיונרי

מישנה: דגן הוא לא הסיפור כאן, ואפילו לא הסיבה לכותרות הראשיות. הוא התירוץ של בכירי העדר שמצאו אותו צינור מתאים להעביר את התנגדות התקשורת לתקיפת איראן. אילו העביר רק מסר אחד- אני מתנגד לעסקת שליט!- ספק אם היינו קוראים על כך.
*********************
כותרת בידיעות-אחרונות: "דגן: תקיפה באיראן היא רעיון מטופש" (8.5.11). מעריב של אותו יום: "דגן: יהיה טיפשי לתקוף באיראן". הארץ: "ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן: תקיפה באיראן- הדבר הכי טיפשי ששמעתי". וואלה: "מאיר דגן: תקיפה ישראלית באיראן? רעיון מטופש". Ynet: "דגן: תקיפה ישראלית באיראן- רעיון מטופש". Nrg: "מאיר דגן: יהיה טיפשי לתקוף את הכור באיראן". ישראל-היום: "דגן: תקיפה אווירית באיראן- רעיון מטופש".

אני לא יכול להתאפק: לפני שאני משרבט משהו על התקשורת, כמה מילים על מאיר דגן.
קשה לי להאמין שהוא כזה מטומטם. אם באמת אמר מה שמיוחס לו, אזי הוא עוד הוכחה שגם אנשים ראויים, עלולים להגיד דברים מיותרים.

מבלי לחלוק על המסר- מי אני לעומתו- ברור לי שאמירה כזאת אינה יאה לבמה עתירת עיתונאים. במיוחד אם אתה ראש המוסד לשעבר, שכבר לא נושא בשום אחריות. השימוש במילה "מטופש" על רעיון התקיפה, מעיד עליו יותר מאשר על מי שחושב ההיפך. היה נכון לומר, "אופציה אחרונה", או לחילופין, איזה חיים יהיו כאן תחת איום הגרעין האיראני, אם וכאשר… אלא ששורות אלו עניינן, ההתייחסות של התקשורת.

קראתי את כל מה שנכתב מתחת הכותרות הנ"ל, וגיליתי שחוץ מהבעת דעה חסרת אחריות על תקיפת הגרעין האיראני, דגן דיבר על עוד שני נושאים: הטלטלה העוברת על מדינות ערב (סילוק אסאד מהשלטון משרת את האינטרס של ישראל), ו- גלעד שליט. הצנעתם, איננה מקרית. ככה מעצבים תודעה.

הבלטת מסר אחד, והשלכת המסר השני לשוליים, מוכיחה העדפה וכוונה של ספקי המידע. בנושא הזה בדיוק, אמרה הנאקה אילנה דיין לארי שביט: "יש כותרות ויש ידיעות שבהן רואים חיבור מוכוון אג'נדה, המדבר אל הקורא בקול לא נקי" (הארץ / 26.11.10). חבל שהיא לא רואה את הדבשת שעל גבה.

על גלעד שליט, אמר ראש המוסד לשעבר: "לא בכל מחיר"! משמע- הוא מתנגד לעסקה המוצעת. ועל תקיפת הגרעין האיראני אמר "רעיון מטופש", משמע, הוא מתנגד לתקיפה. שתי התנגדויות- האחת מתאימה לאג'נדה של העדר, השנייה מחבלת בקמפיין של העדר. וכדי שלא נטעה בפרשנות, הוא הוסיף (ציטוט): "מבדיקה שערכתי מתברר כי בעקבות עסקת טננבאום בינואר 2004 נהרגו 231 ישראל" (ידיעות-אחרונות / 8.5.11).

במעריב והארץ, אין אזכור להתנגדות דגן לעסקת שליט. בוואלה כן: "יש דברים שמדינה לא יכולה להרשות לעצמה", אמר דגן וגילה שמבדיקה שערך מתברר כי בעקבות העסקה לשחרור אלחנן טננבאום נהרגו 231 ישראלים". ידיעות העביר את אותו המידע בצירוף תיקון: "על פי הנתונים שאספנו, רק 27 מהם נרצחו באופן ישיר או עקיף ע"י מחבלים ששוחררו בעסקת טננבאום", סוף ציטוט. כנראה ש- 27 קורבנות עסקת טננבאום- אין בכוחם לשכנע את הרופסים להתנגד לכניעה לחוטפים.

דגן הוא לא הסיפור כאן, ואפילו לא הסיבה לכותרות הראשיות. הוא התירוץ של בכירי העדר שמצאו אותו צינור מתאים להעביר את התנגדות התקשורת לתקיפת איראן. אילו העביר רק מסר אחד- אני מתנגד לעסקת שליט!- ספק אם היינו קוראים על כך.

עם תקשורת כל כך אוהדת ותומכת, אין פלא שהמשפחה העדינה אזרה עוז להתפרע בטקס הדלקת המשואות, בליל העצמאות. האיום שהשמיע כאלד משעל בחטיפות נוספות (חדשות ערוץ 2 / 10.5.11), לא ממש מעניין את התקשורת, שהרי חטיפה נוספת היא עוד הזדמנות לקמפיין רפיסות חדש-
וחוזר חלילה…