תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
אפריל 2011
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

תסמונת הכבשה הפועה

תסמונת הכבשה הפועה

מישנה: יהושע סובול ב- 2006, וסבר פלוצקר ב- 2011, חוו התפכחות מדינית. המרחק מהעדר הטועה העיק על סובול. פעיות המצוקה שהשמיע, אפשרו לו לחזור לעדר. תוצאת ההתפכחות של פלוצקר תהיה דומה…

הטלטלה העוברת על העולם הערבי, ובמיוחד ההסתלקות הצפויה של הדיקטאטור אסאד הרחיבו את החריץ בתודעתו של העיתונאי סבר פלוצקר. האסימון נפל- פלוצקר התפכח. תחת הכותרת "לא לשלום עם רוצחים", כתב פלוצקר: "טעיתי, ואני מכה על חטא. שלוש פעמים כתבתי בזכות שלום עם סוריה… לא לקחתי בחשבון את אופיו הרודני של השלטון בדמשק- הולכתי את עצמי שולל" (ידיעות-אחרונות / 27.4.11).

עוד מתוך אותו מאמר: "האמנתי בשלום הזה, עד שעיניי סומאו מלראות את המציאות… נשיאה לשעבר של ארה"ב, רונלד רייגן המנוח, צדק: אסור להתפייס עם אימפריית הרשע. גם בנימין נתניהו צדק!… איני כותב בשם השמאל. לא הוסמכתי לכך. אני כותב בשמי: אני צריך חשבון נפש". סוף ציטוט.

ובכן, יש לנו כאן: "טעיתי, ואני מכה על חטא",,, "הולכתי את עצמי שולל",,, "אני צריך חשבון נפש"!! קראתי, ונזכרתי בשמאלני אחר שהתפכח: יהושע סובול. כמו פלוצקר, גם סובול שיתף את קוראי ידיעות-אחרונות בהתפכחות שעבר. כמו סובול, גם ההתפכחות של פלוצקר מגיעה עם תאריך תפוגה קצר מועד. זאת הערכה, והיא מבוססת על מה שאני מכנה: "תסמונת הכבשה הפועה".

פלוצקר התפכח בגלל אסאד, וסובול התפכח בגלל נסראללה. בימי מלחמת לבנון השנייה הוא אמר ליואב גרינברג: "התבדיתי… המציאות טפחה על פניי, ואני מקווה שהיא טפחה על פניהם של רבים מעמיתיי למחנה השמאל. אם היינו ממשיכים עוד קצת לנמנם, האסון היה גדול בהרבה" (ידיעות אחרונות / 27.7.06). ולאלה מבין הקוראים, שלא הבינו מה מקור הטעות, הוא הסביר: "אני מוצא שדעותיי היו מבוססות על משאלות לב" (בימין קוראים לזה "אשליות").

היו לו טענות קשות גם לחבריו הקולנוענים מהשמאל, ששלחו מכתב רפיסות לחבריהם בלבנון, שבו הם מאשימים את ממשלת אולמרט בביצוע פשעי מלחמה. "בעיני זה ביטוי לאטימות מול מציאות", הוא אמר עליהם, והוסיף: "השמאל, בדרך כלל טען על עצמו שהוא שפוי ורציונאלי, והמעשה שלהם מעיד על חוסר אומץ, וחוסר יושר אינטלקטואלי, להסתכל על המציאות".

סובול המפוכח מצא את עצמו הרחק מהעדר הטועה. ממרחק, הטעות האידיאולוגית של העדר, הרבה יותר ידידותית, חמימה ונעימה מהבדידות שמציעה האמת. פעיות המצוקה שהשמיע, כיוונו אותו חזרה לעדר. הצודקים מהימין, מעולם לא נראו מכוערים יותר. עכשיו סבר פלוצקר.

על גבה של ההתפכחות, העמיס פלוצקר מסר מדיני שחוק: "סיום הכיבוש הוא אינטרס לאומי ואסטרטגי של ישראל, והוא איננו מושג אבסטרקטי. הוא מעשי מאוד ופתוח לשאלה מי בעל הברית שלנו לשלום". באותו ערב אנחנו מתבשרים על פיוס בין החמאס לפת"ח.

ולפני שהוא בונה על "בעל הברית שלנו לשלום" אני מציע לו שיברר קודם מהו כיבוש, ומהן התנחלויות. כמוהו, גם החמאס חולם על סיום הכיבוש ופינוי ההתנחלויות. במיוחד אותה התנחלות שסבר פלוצקר גר בה…

(במאמר הבא, ציטוטים מ"חזון השלום של יאסר ערפאת", דעתו האמיתית של אבו-מאזן על הסכם אוסלו, "חלום השלום של סאיב עריקאת", ו- "שבועתו של ה(טי)נופת צופים, ג'יבריל רג'וב)

כתיבת תגובה

*