תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
פברואר 2011
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728  

תשובה לפרופסור קרמניצר

תשובה לפרופסור קרמניצר

מישנה: הדמוקרטיה, שאתה בחוצפתך מרבה לדבר בשמה, אומרת לך: אין הבדל בין הפתק שלך לפתק שלי. ואתה מר קרמניצר, לפחות עד למבחן הקלפי הבא- בטריבונה של המפסידים. חוקי חושך מדירים שינה מעיניך?- מה הבעיה: תנצח בבחירות, ותבטל…

פרופסור קרמיצר הנכבד,

כמו רבים מצרכני התקשורת, גם אני נחשף מדי פעם לדאגה שלך ממה שחבריך מכנים "גל עכור של חוקים פשיסטים בהתהוות". תחת הכותרת "סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה" (מחלקה ראשונה / 23.2.11), אתה מזהיר: "אם אכן יעבור חלק נכבד מהצעות האלה, עלולה הדמוקרטיה הישראלית להישאר כקליפה ריקה של דמוקרטיה פורמאלית".

 

קראתי ושאלתי את עצמי: האם אתה באמת חרד לדמוקרטיה, או שאתה חרד לאובדן שלטון האליטות באותם מוקדי כוח שלא ניתן להחליף אותם עם פתק. תשובתי לעצמי: אתה וחבריך חוששים מאובדן ההגמוניה הזמנית והבלתי דמוקרטית שלכם באקדמיה, בביהמ"ש העליון, בתרבות ובתקשורת.

 

במאמרך (אותו כתבת עם עו"ד עמיר פוקס), ציינת כמה מושגים שאמורים לשכנע אותנו שהחרדה שלך כנה, ויש לה על מה להתבסס. "אשכול ראשון של הצעות חקיקה הוא חוקי הנאמנות", אתה כותב. זה אך טבעי שאזרחים החיים במדינה הנמצאת בסכנה קיומית, ישאלו מתאזרחים חדשים "הלנו אתם אם לצרינו". לא מדובר בכוונה לתקוף מישהו, אלא להתגונן מפני מישהו. אגב, שמתי לב שהמושג "נאמנות" גורם לשמאל לעוויתות. זה מסביר את ההתלהבות וההערצה החדשה לאריאל שרון שהוכיח "בוגדנות". עיקרון בטון בדמוקרטיה מתיר לך לחלוק עליי, כמו שמותר לי לחלוק עליך. מה אתה מציע שנעשה במקרה של התנגשות בין שתי הדעות?

 

התשובה לשאלה שלי נמצאת בתוך הדעה שלך. הצורה שבה אתה מביע אותה מעידה עליך שאתה מצפה ממני לבטל את דעתי מפני דעתך. ומה אם אסרב? במקרה כזה אתה מכריז עליי כמי שמסכן את הדמוקרטיה. גם כאן דעתי הפוכה. לא אני זה שמסכן את הדמוקרטיה- אתה  והחברים שלך מסכנים את הדמוקרטיה.  נו? איך מתקדמים מכאן?

 

אין לך ברירה אדוני הפרופסור. הדמוקרטיה, שאתה בחוצפתך מרבה לדבר בשמה, אומרת לך: אין הבדל בין הפתק שלך לפתק שלי. לתלמידים בשיעורי אזרחות אומרת הדמוקרטיה:  "רוצה להשפיע- תצביע"! לשנינו היא אומרת: לכו להצביע!- וכתום הספירה, אני אכריז על הצד המנצח, ואבקש מהאזרחים שהפסידו לכבד את התוצאה, לעלות לטריבונה ולראות במימוש האידיאולוגיה המנצחת. ואתה מר קרמניצר, לפחות עד למבחן הקלפי הבא- בטריבונה של המפסידים. זה לא נעים, כמו שאומרת הקלישאה, אבל זה גם לא נורא. חוקי חושך מדירים שינה מעיניך?- מה הבעיה: תנצח בבחירות, ותבטל…

 

עוד למדנו מתוך המאמר שכתבת, שאתה מוטרד גם מהרעיון לחקור את מקורות המימון של ארגוני השמאל. בעיניך, חוק כזה (שכנראה ירד מסדר היום) הוא "פגיעה בחופש הביטוי". גם כאן אני חולק עליך. מה שאתה מגדיר "פגיעה בחופש הביטוי", אני מגדיר "שקיפות". אתה תתעקש על הגדרתך ואני אפשפש בעקשנות הזאת שלך, ואגלה שהיא מכילה בתוכה את זכותי להתעקש על ההגדרה "שקיפות". נו?- מה עושים?

 

בפסקה אחרת אתה מזהיר מפני "עריצות הרוב", ו- "פגיעה בסמכויות של ביהמ"ש העליון". פרשנות שלי: "עריצות הרוב" הוא שם קוד של המיעוט השמאלני לכפות את רצונו על הרוב. והדאגה שלך לסמכויות ביהמ"ש העליון מחזקת אצלי את התחושה שמדובר במוקד כוח שהיה מי שהגדיר אותו כזרוע המבצעת של מר"צ. זאת דעתי!-

מותר לי?

 

מר קרמניצר. אתה מתחפש לדמוקרט. אילו היית דמוקרט אמיתי, היינו שומעים ממך דברי  קטרוג כלפי ביהמ"ש העליון. הדרך בה נבחרים שופטים, והאדישות שלהם לנוכח ירידה מתמשכת באמון הציבור, אמורה להטריד אותך. וכשאתה מכנה אותי "אויב הדמוקרטיה", אתה נשמע לי מבוהל מאובדן השליטה העתידית של המיליה שלך במוקדי הכוח האחרים.

 

יש לי חדשות רעות בשבילך: אין כוח בעולם שיכול למנוע את סילוק "אנשיך" מביהמ"ש העליון, מהאקדמיה, מוקדי התרבות והתקשורת. זה רק שאלה של זמן. וכשזה יקרה, זה יהיה לנצח. ובפרפראזה לקלישאה "פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה", נכדיך יגלו בצער, ש"דמוקרטיה, היא עניין של דמוגרפיה". אתם תמשיכו לגדל שני ילדים וכלב, ואחיך מהימין, יולידו הרבה ילדים, ובבוא היום יגלו את נפלאות הקלפי… לגזור ולשמור…

(בקרוב מאמר המשך עם קטעי וידאו של אויבי דמוקרטיה אמיתיים. כולם מהשמאל)

 

 

 

כתיבת תגובה

*