תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
פברואר 2011
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728  

לא כלב שמירה, לא עיתונאי… סחבק

לא כלב שמירה, לא עיתונאי… סחבק

מישנה: קשה להאמין שאמנון דנקנר היה שותף של דן מרגלית לקמפיין "איפה הבושה". מאז נחשד ידידם המשותף בעבירות פליליות, התפרקה החבילה. מרגלית ממשיך את שליחותו העיתונאית, ודנקנר העדיף את ידידו המושחת… הלכתי לארכיון…

…  

כל צרכני התקשורת ידעו, שמעו ולעיתים ריכלו  על החברות ההדוקה שהייתה בין העיתונאים: דן מרגלית, טומי לפיד (ז"ל), אמנון דנקנר, לבין הפוליטיקאי אהוד אולמרט. החברות הזאת שירתה את אולמרט עד שהגיע לראשות הממשלה. הכישלון מול נסראללה, ויותר מאוחר השמועות שהפכו לחקירות משטרה, פירקו את החברות. לפיד ודנקנר ראו במרגלית כמי שבגד בחבר, ומרגלית העדיף להישאר נאמן לעצמו ולערכיו.

טומי לפיד איננו, דן מרגלית כמו כל התקשורת, הוריד הילוך (עד להכרעה), ורק אמנון דנקנר ממשיך לספק שירותי הגנה ויחצנות לחבר המושחת  אולמרט. להגנתו יטען, שהוא כבר לא עיתונאי, והכובע איתו יגיח אל צרכני התקשורת, הוא כובע הסופר הדעתן. טענה קלושה בעיקר משום שהוא נתפס, עדיין, כעיתונאי בכיר, וככזה, הוא נמנה על אלה המוגדרים "כלבי השמירה".

בראיון ל- "7 ימים" מכר לנו דנקנר את דעותיו המעודכנות לגבי מה שקורה. את המנהיגות של ברק ונתניהו הגדיר כ"סכנה אסטרטגית". למה? ככה. וכדי שלא נשקע במרה שחורה, שיתף אותנו בתקוותו על מנהיגות העתיד. "הייתי מתייפח מאושר", אמר דנקנר, "אם דרעי ואולמרט היו חוזרים לזירה" (ידיעות-אחרונות / 11.2.11).

הוא לא טרח להסביר את הרציונאל מאחורי תקוותו לראות בהנהגה את שני המושחתים, דרעי ואולמרט. בעבר הוביל (ביחד עם דן מרגלית) קמפיין נגד מושחתי השלטון תחת הסיסמא "איפה הבושה". ובאשר להשקפתו המדינית, אחרי שהיה אחד מסוכני המכירות של אוסלו, שמענו ממנו זמירות התפכחות.

תזכורת!- במרץ 97, האשים אולמרט את העיתונאי השמאלן דנקנר ב"כתיבה מופקרת" וכמי שמשתייך לעדר עיתונאים (הדנקנרים) שערפאת סומך עליהם שיאשימו את ראש הממשלה נתניהו בטרם ישלח את הטרוריסטים למשימות רצח בתוך ישראל. ב- 2003, הודה דנקנר בטעות התמיכה בהסכם אוסלו. "הפלסטינים לא רוצים אותנו כאן", אמר לקובי מידן, באותה הזדמנות הביע דאגה מערעור ההכרה בצדקת הדרך…

אולמרט, בהדרכת השלדים בארונו ערק שמאלה, ודנקנר, במקום שיישאר נאמן להשקפתו וערכיו, הלך אחריו. מי שהיה כלב השמירה של הדמוקרטיה, המיר את נשוא משמרתו. אחרי הרשעת אולמרט (אם וכאשר), דנקנר כבר לא ישאל "איפה הבושה". היא תהיה חלק בלתי ממנו. חבל.

כתיבת תגובה

*