תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
דצמבר 2010
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

צייד הצבועים

צייד הצבועים

מישנה: כדרכם של ציידי צבאים שמחפשים לצוד באזורים שופעי צבאים, גם אני מחפש את הצבועים באזור עתיר צבועים. צבועים עם דבשת. השמאל מלא מהם…

תודה לטוקבקיסט שמכנה את עצמו "כתום לייט" שבחר להגדיר אותי כ- "צייד הצבועים". קראתי, חייכתי והחלטתי להעיד על עיסתי. פעם אחת…

נקודת המוצא שלי היא: מדינת היהודים נמצאת בסכנה קיומית. מאחר וכך, ישראל זקוקה למנהיגים הכי טובים שיש. מי שאמור לעזור לאזרחים בעלי זכות ההצבעה להכיר, לדעת ולהחליט נכון, היא התקשורת. זהו תפקידה על פי הגדרה. ואת זה עושים באמצעות אספקת מידע פוליטי רלוונטי המבוסס על אמת.

האמת היא הכלל הראשון בכללי האתיקה. פרופ' אסא כשר, מי שכיהן כנשיא מועצת העיתונות, התפטר מתפקידו, בגין מה שהוא כינה "פשיטת רגל של האתיקה העיתונאית". התקשורת משחקת משחק כפול. לעיתים יסקרו את האירועים הפוליטיים מהטריבונה של "האדומים", ולעיתים ידחפו בברוטאליות מהלך פוליטי-מדיני, רק בלי האחריות.

התקשורת מתנהלת על פי קוד של עדר. התוצאה: מאסה. כל פרסומאי מתחיל יודע שהמאסה עושה את התודעה. רק מציאות, הצבועה בצבעים עזים (דם!), יכולה לדלל את השפעת המאסה. הימין מנצח בבחירות בזכות המציאות השחורה שייצרו סוכני השלום, והשמאל שורד בזכות התקשורת. אלמלא היא, השמאל היה נמחק. סוכני אוסלו השאירו אחריהם אלפי משפחות שכולות (משני הצדדים) וחורבן מדיני. במדינתי הדמיונית, אבי אוסלו, לעולם לא היה מגיע ללשכת הנשיא.

בשונה מפוליטיקאים שהגיעו לעמדת ביצוע וכשלו- את העיתונאים, אי אפשר להעיף עם פתק! העובדה הזאת גורמת להם לחוש בלתי פגיעים, ולהמשיך להפיץ את האג'נדה שהבוחר השליך לפח. מהבחינה הזאת ניתן לקבוע שכלבי השמירה לא שומרים על כללי המשחק הדמוקרטי. בהתנגשות בין האתיקה לבין האג'נדה, האתיקה יוצאת כשידה על התחתונה. תזת האתרוג היא חרפה.

ולפני שאני ממשיך, כמה מילים על צביעות. הצביעות היא אחותו המאופרת של השקר. הרייטינג של שני הערכים האלה, הצביעות והשקר, לעולם לא יהיה אפס, משום היתרונות הגלומים בהם. בחברה מתוקנת, השימוש ביתרונות האלה אסור ובלתי מוסרי. לא אצלנו. במדינת ישראל, התקשורת מאפשרת לרמות, לשקר, ואפילו לגנוב ניצחון בבחירות, למי שהיא חפצה ביקרו. "את בשורת ההינתקות", אמר יוסי שריד, "נגזר עלינו לקבל ממצורע". הוא התכוון ממנהיג מושחת. התעלם מרמיסת כללי המשחק הדמוקרטי.

דוגמא לצביעות היא היחס של התקשורת לגניבת מנדטים (יואל מרקוס: "קדימה היא בעצם ליכוד גנוב"! הארץ / 5.12.08). כששרון גנב 14 מנדטים מהליכוד, התקשורת הריעה ונתנה תעודת כשרות. כשהשמועות אמרו ששאול מופז רוצה לפצל את קדימה, השיניים של כלבי השמירה ננעצו בבשרו, עד כי הכחיש את כוונתו. ציפורה הגדירה את הניסיון לפצל את קדימה כ- "פוליטיקה של ביבים". היא כיוונה לביבי. מהליכוד מותר לגנוב. להשיב חצי מהגזילה- זה אסור! מה זה אם לא צביעות?

כדרכם של ציידי צבאים שמחפשים לצוד באזורים שופעי צבאים, גם אני מחפש את הצבועים באזור עתיר צבועים. צבועים עם דבשת. השמאל מלא מהם…

כתיבת תגובה

*