תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
נובמבר 2010
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

להקפיא או להפשיר (לא) זאת השאלה

להקפיא או להפשיר (לא) זאת השאלה

מישנה: "הטעות היחידה בהסכם אוסלו היא, שאוסלו לא כלל פינוי התנחלויות… להגיע להסכם ולהשאיר את כל ההתנחלויות על מכונן, ועוד לאפשר הרחבתן ועיבוין, וריבוין- זו טעות גסה" (יוסי שריד / מעריב / 21.6.02). "לאפשר הרחבתן, עיבוין וריבוין", הוא אמר…

מה היה קורה אילו הממשלה הייתה מפרסמת הודעה לפיה כל מי שיקנה מכונית בחודשים נובמבר-דצמבר, ישלם את מחירה- לא כולל מיסים!! דהיינו, מכונית חדשה בפחות מחצי מחיר? דומה שהתשובה ברורה: הסתערות קונים. ככה הם אנשים- הזדמנות מוגבלת בזמן, תזניק אותם.

מבחינתו של אבו-מאזן, הקדנציה של אולמרט הייתה "הזדמנות נדירה מוגבלת בזמן". השלדים הפליליים בארונו הדריכו אותו להציע לאבו-מאזן "הסכם במחיר מבצע". גם הוא קרא סקרים, וגם הוא הבין שעם נתניהו יהיה יותר קשה. העובדה שלא השיב בחיוב להצעתו הנדיבה של אולמרט המתחנן, יש לה משמעות אחת- הוא לא רוצה הסכם. חיים רמון השמיע גרסה אחרת: "אבו-מאזן לא מסוגל". אני חוזר: "אבו-מאזן לא מסוגל". מאז עלה נתניהו לשלטון, הלא מסוגל הפך למסוגל, והאשמה למבוי הסתום נדדה אליו.

הניחו רגע להתנחלויות. כל התמימים שמאמינים בשלום או לאבו-מאזן צריכים לשאול את עצמם שאלה פשוטה: מאז נחתם הסכם אוסלו א' (ספטמבר 93), על מה ויתרו הפלסטינים. אנחנו שומעים על סירוב קשוח להכיר בישראל כמדינת העם היהודי. אנחנו שומעים על סירוב קשוח לוותר על זכות-השיבה.

אפילו השמאלן של "יוזמי ז'נבה" הסופר עמוס עוז אמר שצמד המילים "זכות-השיבה" זה "שם קוד לחיסול ישראל". שכל פובליציסט שמאלני שלוחץ על ראש הממשלה יישאל את עצמו: האם במסגרת המו"מ העתידי, זכות-השיבה היא נושא מחוק? ההתעלמות מהעובדה הזאת מוכיחה התמכרות למשחק "הנדמה-לי"…

ובאשר להתנחלויות- בתשובה לשאלת העיתונאית שרי מקובר השיב יוסי שריד (שימו לב, ציטוט מילה במילה): "הטעות היחידה בהסכם אוסלו היא, שאוסלו לא כלל פינוי התנחלויות. להגיע להסכם ולהשאיר את כל ההתנחלויות על מכונן, ועוד לאפשר הרחבתן ועיבוין, וריבוין- זו טעות גסה" (מעריב / 21.6.02).

מנהיגי השמאל, ובמיוחד בכירי קדימה יודעים שהסיכוי להסכם עם אבו-מאזן הוא אפסי. הרי הם היו שם. הלחץ שהם מפעילים, אין לו כלום עם השלום. כולו פוליטיקה פנימית. אם אבו-מאזן יברח ברגע המכריע, כמו שעשה עם אולמרט, וכמו שערפאת עשה עם ברק (קמפ-דייוויד / יולי 2000), יש להם כתובת ברורה: נתניהו. ועד שזה יקרה, הם מפנטזים על עוד ועוד עקירות. ואם זה לא זמן מתאים, אז גם הקפאה זה בסדר…

זה לא השלום טמבל, זוהי שנאה…

כתיבת תגובה

*