תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
אוקטובר 2010
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

אולמרט: אני מציע תקציב לשנתיים

אולמרט: אני מציע תקציב לשנתיים

מישנה: במבחן התוצאה, הרעיון של אולמרט לתקציב דו-שנתי התברר כרעיון מוצלח. בידיעות אחרונות (2.9.10) קראנו שראשי ערים פנו בבקשה לשר האוצר לגבש הצעת חוק שתאפשר להם, גם להם, להגיש תקציב לשנתיים. בין ראשי הערים קראנו גם את שמו של ראש עיריית חיפה, סגן יו"ר מועצת קדימה, יונה יהב.

אפשר לכתוב על גנבי המנדטים מקדימה המון דברים שליליים. שורות אלה עניינן, הזעם הקדוש שהביא את ח"כ רוני בר-און לעתור לבג"צ בגין התקציב הדו-שנתי. העתירה הזאת זיכתה אותו בכרטיס כניסה לכל אולפני הטלביזיה, אותם ניצל כדי להזהיר את הציבור מהתקציב הדו-שנתי שאינו אלא "פיגוע" (כך אמר בכנסת / 25.10.10) בדמוקרטיה. גנב הדעת והמנדט חרד לדמוקרטיה. בלעתי גלולה נגד גועל, והלכתי לארכיון.

קבלו ציטוט: "אני מציע לקבוע מסגרת תקציבית לשנתיים, היא כמובן תתעדכן במהלך השנה השנייה, אבל העדכונים יהיו הרבה יותר פשוטים מאשר התחלת כל התהליך מחדש" (אהוד אולמרט / ערב חדש / 27.3.05).

ולמי ששכח, אולמרט באותם ימים חלק מלונה משותפת עם רוני בר-און, כשעיסוקם העיקרי היה שמירה על הרודן המושחת.  גם אם יצמידו אקדח לרכתי- לא אאמין שלא שיתף בתוכניתו את כלב השמירה הזוטר רוני בר-און. אם תקציב לשנתיים הוא פיגוע בדמוקרטיה  כמו שאמר בר-און, מדוע לא נבח אז? …אמרנו כלב?- צבוע!

אילו האינטרס של האזרחים עמד לנגד עיניו, הוא היה מתייחס רק לנקודה אחת בלבד: האם התקציב הדו-שנתי הוא טוב או רע לכלכלה. אם זה רע, הוא צריך לשמוח: זה יקל עליו בעתיד לפתוח ג'ורה על ראש הממשלה. אם זה טוב, מותר למחוא כפיים. הוא כבר מחא כף לביצועי הכלכלה של נתניהו.

במבחן התוצאה, הרעיון של אולמרט לתקציב דו-שנתי התברר כרעיון מוצלח. בידיעות אחרונות (2.9.10) קראנו שראשי ערים פנו בבקשה לשר האוצר לגבש הצעת חוק שתאפשר להם, גם להם, להגיש תקציב דו-שנתי. בין ראשי הערים קראנו גם את שמו של ראש עיריית חיפה, סגן יו"ר מועצת קדימה, יונה יהב.

רוני בראון הוא עו"ד שמועסק בריטיינר ע"י האינטרס שלו. אין לו בעיה לסנגר על דבר והיפוכו. הכול לפי מצוות האינטרס האישי. כשרצה להיכנס לכנסת, חתם על התחייבות לבל ירים את ידו בעד עקירת ישובים, ובתמורה, פייגלין הורה לאנשיו לתמוך בו. ברגע שהאינטרס שלו הדריך אותו להפר את התחייבותו, לא הייתה לו שום בעיה. בראיון לאיילה חסון הצדיק את הפרת התחייבותו בציטוט של משה דיין: "רק חמור לא משנה את דעתו". האמירה הזאת מלשינה על ערכיו ואישיותו. ולחשוב על זה שהאיש היה צריך לכהן קדנציה שלמה כיועץ משפטי לממשלה. בררררררררררררר….

כתיבת תגובה

*