תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
ספטמבר 2010
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

שיפר: התקשורת צריכה לבקש סליחה

שיפר: התקשורת צריכה לבקש סליחה

מישנה: אנחנו נישאר עם התקשורת, שמתייחסת לאמת העיתונאית משל הייתה אישה מוכה, ולאתיקה העיתונאית כאל פילגש שנפגשים איתה למטרה חפוזה… ההתגייסות של שמעון שיפר ועיתונו לתאוות הנקם הפרטית של נאשם בפלילים מוכיחה שהדרך ארוכה…

תחת הכותרת "הנדוניה של ברק" (ידיעות-אחרונות / 24.9.10) מביא לנו העיתונאי הבכיר שמעון שיפר סיפור מפי "איש עסקים בכיר" שבו הוא מאשר את גרסתו של אולמרט לפיה אהוד ברק רקח מזימה שתכליתה סילוק עמיר פרץ ממשרד הביטחון, והחלפתו. מהטריבונה של האזרחים, הסיפור הזה נראה כמו האבקות בוץ. מנקודת מבטו של אולמרט, מדובר בתוספת דבש לנקמה המתוקה שלו בשנוא נפשו.

אהוד ברק עשה הרבה טעויות פוליטיות. על אחת מהן, אין סליחה: הצטרפות לממשלת נתניהו. מפלגת העבודה השמאלנית בתוך הקואליציה הימנית, מפריעה לתקשורת למכור לעולם את ממשלת נתניהו כסרבנית שלום. מאז הוא מכהן כשר ביטחון אצל ביבי, לא ידע שורה אחת אוהדת. מבחינתם, הוא בגד במחנה. ועל זה כמו שאמרנו- אין סליחה.

היום אהוד אולמרט מפרפר בשולי המדורים הפוליטיים, ומככב במדורי הפלילים. זה רק שאלה של זמן עד שהברוטוסים בעבודה יגלו את ברק למדורי הכלכלה. אנחנו נישאר עם התקשורת, שמתייחסת לאמת העיתונאית משל הייתה אישה מוכה, ולאתיקה העיתונאית כאל פילגש שנפגשים איתה למטרה חפוזה.

שמעון שיפר שכח את הימים בהם העדר עשה מאמץ חריג למכור את אהוד ברק כמושיע. ב-99, אחרי שהלבישו אותו בנוצות מושכרות, והניחו כתר פלסטיק על ראשו, הצליחו להכניס אותו ללשכת ראש הממשלה. זה לא לקח הרבה זמן עד  שגילו שהמומלץ שלהם לא מי יודע מה מוצלח.

"התקשורת צריכה לבקש סליחה מצרכניה", היכה על חטא שמעון שיפר. "מכרנו את ברק כאילו הוא המושיע הגדול, ופתאום מתברר שהוא לא מתאים".

הסליחה עליה המליץ שיפר, הייתה חלולה. היא לא הכילה בתוכה כנות ומבוכה. הכנות הייתה אונסת את בכירי העדר לחשבון נפש, והמבוכה הייתה מרתיעה אותם מלחזור על אותה הטעות. שנייה אחרי שנפלטה מהפה, יצאה מהראש.

מאז בקשת הסליחה של שיפר מצרכני התקשורת, ראינו (אחרי ברק) את אריאל שרון מול נתניהו, אחריו את אולמרט וציפי לבני. שרון כמו ברק לפניו, גם הוא זכה לחיבוק חם, וקיבל שירותי הגנה ושיווק מהעדר של אברמוביץ'. היום גם המעריצים הכי גדולים של האתרוג מאשרים את קביעת הבטון, לפיה שרון היה מנהיג מושחת, אנטי דמוקרטי, שפילג את העם עם התוכנית המטורפת של עקירת הישובים ללא שום תמורה.

אחד משיאי הביזיון העיתונאי התרחש בעיתונו של שיפר. עורך העיתון, פיטר את העיתונאי מירון רפפורט רק משום שחיבר כותרת שלילית (שהייתה נכונה) נגד שרון. שיפר לא זכר את בקשת הסליחה מהצרכנים. הוא שמע, ראה וכישכש בזנבו.

אהוד אולמרט, שסיסמת הבחירות של מפלגתו הייתה "לאורו נלך", אכן הלך בדרכו של שרון, והוכיח שניתן לשבור את שיאי השחיתות של מייסד קדימה. רק אחרי שנבחר ונכשל במלחמת לבנון השנייה, זכו צרכני התקשורת לשמוע ולקרוא, קצת מהאמת על האיש המושחת הזה. לפני זה הייתה התעלמות מכוונת.

עורך העיתון לאנשים חושבים, כמו עורך ידיעות אחרונות לפניו, פיטר את העיתונאית איילת פישביין, רק משום שהעזה לכתוב תחקיר על מעלליו של המושחת אולמרט. העיתונאי עקיבא אלדר לא התבייש להודות שלא נבר בעברו של אולמרט- לא מתוך רשלנות.

עכשיו ציפורה. בארכיונים של ערוצי החדשות (כמו בארכיון שלי) יש קטעי וידאו בהם ציפורה מוכיחה שהיא לא מכבדת הכרעת רוב. בכל מדינה דמוקרטית, די לעובדה הזאת כדי לפסול אותה.

סוף דבר-

התקשורת בישראל חייבת טלטלה עזה. אסור להרפות. מדובר בעדר קרנפים שמסוגל להמיט עלינו שואה. ואם יש מכם הסבורים שהגזמתי, להם אני מזכיר שהתקשורת הזאת שיווקה לנו בהתלהבות ובברוטאליות את אסון אוסלו (שזה במילים אחרות- תוספת של 1400 משפחות שכולות), את המנוסה מלבנון (שהביאה עלינו את מלחמת לבנון השנייה), ואת עקירת הישובים בגוש-קטיף וצפון השומרון (שגררה אחריה שרשרת של אסונות מדיניים). ההתגייסות של שמעון שיפר ועיתונו לתאוות הנקם הפרטית של נאשם בפלילים מוכיחה שהדרך עוד ארוכה…

כתיבת תגובה

*