זיכרון ממפגש עם שונא מתנחלים
מישנה: הבולטות של השחקן דורון תבורי, בחרם שהטילו שחקני התיאטרון על אריאל, הזכיר לי "מפגש" ישן עם האיש. אחרי שראיתי ראיון איתו עם גדעון לוי, רציתי להסביר לו שניצחון המחנה שלו בבחירות, יביא לעקירת ישובים. לא חייבים לשנוא… סולקתי בזעף… הלכתי לארכיון…
…
אני לא יודע אם השחקן דורון תבורי בסדר בראש. אבל אני זוכר שאחרי ויכוח איתו שהתחיל כשיחה, הספק לגבי יציבותו הנפשית השתלט עליי. ממש במקרה ראיתי אותו יושב בגפו בקפה "שומבלה" (ז"ל) בבית ציוני אמריקה. התאריך, מרץ 2003. מתוך סקרנות ניסיתי "להחליף" איתו דעות. הייתה לזה סיבה.
יומיים קודם, הקלטתי ראיון טלביזיה שנתן לגדעון לוי. לפי שפת הגוף, הזרזיר נהנה להתראיין אצל העורב. בראיון עצמו חשף את דעתו על מה שהוא כינה "הכיבוש". היות ואני נמנה על אלה הששים אלי ויכוח, התקרבתי אליו בסקרנות.
"אפשר לשאול אותך משהו", שאלתי. והוא חייך והשיב בחיוב. "ראיתי אותך בטלביזיה לפני יומיים אצל גדעון לוי, והייתה לי תחושה שאתה ממש שונא מתנחלים", אמרתי.
תוך שנייה החיוך שלו התפוגג והגבות התכווצו.
"כן אני שונא מתנחלים", אמר, "יש לך בעיה עם זה"?
ניסיתי להיות נחמד: "גם אם יש לך מחלוקת אידיאולוגית איתם- הם אחיך".
"הם לא אחים שלי, ואני שונא אותם. צריך להעיף אותם משם לכל הרוחות".
"כדי שזה יקרה", השבתי, "המחנה שחושב כמוך צריך לנצח בבחירות, ואז, אין בעיה"… "עשה לי טובה", אמר בזעף, "עוף לי מהעיניים".
אנשים הסתכלו עלינו. התרחקתי ממנו וחשבתי לעצמי- האיש הזה לא בסדר בראש.
החרם שהכריזו הוא והחברים שלו על הופעות באריאל, שלח אותי לארכיון. חיפשתי את אותו ראיון שגרם לגדעון לוי נחת (חולי) רוח. אילו היה איש חשוב הייתי מוציא מהראיון יותר משתי תמונות… שופופו…
