מי הרג את סוביודיצה
מישנה: לזכותו של פרקליט המדינה משה לדור יאמר, שההתקפה שלו על התקשורת, בגין הניסיון הברוטאלי לזכות את חיים רמון איננה חדשה. כבר בינואר 2007 (כשהיה עו"ד פרטי), שמעו אותו צופי הערוץ הראשון מותח ביקורת… הלכתי לארכיון…
…
תמיד כשמזכירים את חוק הסוביודיצה, מוסיפים שמדובר ב"אות מתה" הקבורה אי-שם בספר החוקים. רוצה לומר, האיסור להפיץ ידיעה או דעה שעלולה להטות פס"ד, אסורה, שהרי גם שופטים הם בני אדם, וגם הם עלולים להיות מושפעים. האיסור הזה רבותיי, מת!
מי הרג את הסוביודיצה?
חוקר משטרה שנדרש לשאלת רצח, תמיד יתחיל בשאלה: למי היה אינטרס במותו של המנוח. במקרה של חוק הסוביודיצה, ברור שהתקשורת היא המרוויחה היחידה. לא צריך להעמיק כדי לזהות את המניע: הסוביודיצה מפריעה למכור דרמות, וגרוע מזה, היא אוסרת על התקשורת לעזור לחבר שהסתבך. חיים רמון הוא חבר שהסתבך.
כניעה רגעית לטיפשות (אוהביו יגידו "שובבות") סיבכה אותו במשפט פלילי. הרבה לפני שביהמ"ש חרץ את דינו, התקשורת עשתה מאמץ זנותי לזכות אותו. זה הצליח באופן חלקי. למרות שהורשע פה אחד ע"י שלושה שופטים, לא היה לביהמ"ש האומץ הדרוש כדי להטביע בו קלון. מבחינת רבים מהאזרחים, חיים רמון "קורבן".
לזכותו של פרקליט המדינה משה לדור יאמר, שההתקפה שלו על התקשורת, בגין הניסיון הברוטאלי לזכות את חיים רמון איננה חדשה. כבר בינואר 2007 (כשהיה עו"ד פרטי), שמעו אותו צופי הערוץ הראשון מותח ביקורת על התקשורת בגין הפצת מידע חלקי ומניפולטיבי בפרשה.
ואם יש מי שפירש את ההתקפה שלו מתחילת מהשבוע שעבר (18.7.10) על התקשורת כניסיון פאבלובי להגן על המערכת בראשה הוא עומד, הרי שתמיהתו הפומבית והחד משמעית נגד התקשורת בינואר 2007 מוכיחה שהוא דיבר בשם האינטרס הציבורי…
כמה שנים קודם (2003) תקף היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין (היום שופט בעליון) את התקשורת בגין ההתייצבות הגורפת לצד עבריין האזנות הסתר ניצב משה מזרחי. ואם בפרשת רמון, התקשורת יצאה מגדרה כדי לתקוף גורמים במשטרה שחטאו בהאזנות סתר ליקירם, הרי שההגנה על עבריין האזנות הסתר משה מזרחי מוכיחה, שהכול עניין של אג'נדה פרסונאלית…
אבל לא רק הסוביודיצה מצאה את "מותה" בגין מעללי התקשורת. גם כללי האתיקה העיתונאית. השמועות אומרות, שהאתיקה הייתה עדה לחיסול הסוביודיצה, והיה מישהו מיחידת המחסלים, שהחליט "לחסל" גם אותה כדי שלא תעיד. טייקוני התקשורת בזים לכללי האתיקה, כמעט כמו שהם בזים לנשיאת מועצת העיתונות דליה דורנר.
אל יובן מדבריי שאין מה לבקר בפרקליטות. להיפך- יש הרבה. אלא שעבריין המין חיים רמון הוא האחרון שרשאי לבוא בטענות. אלמלא היה חסר בושה, הוא היה מצטנף בשתיקתו, וממתין לרגע מתאים כדי לבקש סליחה מהציבור בגין התנהלות בזויה ברגע היסטורי… וגם מבת זוגו…
…
משה לדור, קבל חיזוק:
Deep thinking – adds a new dinoesimn to it all.