תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
יולי 2010
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

כמה מילים על שנאת מתנחלים

כמה מילים על שנאת מתנחלים

מישנה: הכול אצלם רציונאלי. הוכח, שאין כמו אנשים רציונאליים יודעים לשנוא. השנאה שלהם מטופחת וזוכה להזנה קבועה. מדי פעם היא תובעת מימוש. למרות הצרות בצרורות שהביאה עלינו ההינתקות, השונאים עדיין מיוחמים לרעיון של עקירה נוספת.

פצע מדמם, גם אם נפער לפני שנים, תמיד יהיה אקטואלי. עד שיגליד לגמרי. ההינתקות היא (עדיין) פצע מדמם. כשיגיע היום, וההיסטוריה תעשה את החשבון עם מבצעיה ותומכיה, נגלה ששנאת אחים תהומית הייתה מקור האנרגיה הראשי.

שנאת השמאל למתנחלים ידועה. הפרופסור דליה מור עשתה על זה מחקר וגילתה שהשמאלנים שונאים את אחיהם המתנחלים, יותר מאשר הם שונאים פלסטינים. "המתנחלים נתפסים בעיני השמאל כמי שמונעים את השלום", הסבירה.

הסופר איל מגד הנפיק הסבר אחר: "המתנחלים הם השעיר לעזאזל של כולנו… לא בגין חטא הכיבוש ב- 67.  במדינה הזאת יש רבים, ביניהם כאלה היושבים בממסד של שלום-עכשיו שחשים רגשות אשמה. הם רוצים לכפר על עוולות שעשו ב- 48-49 לאויבינו הערבים. אלה האנשים היושבים על חורבות של כפרים ערבים ובבתי ערבים בשכונות בירושלים וביפו… והינה בא הנס הזה של ששת הימים  והביא לנו את השעיר לעזאזל. ועכשיו אנחנו יכולים לכפר על עוונותינו בעקירתם. אני מדבר עם פלסטינים בכירים והם לא קונים את זה"… (חדשות בוקר / 3.8.05)…

בדיוק היום לפני 5 שנים (20.7.05) הייתה ההפגנה הגדולה נגד הגירוש בכפר מימון. כדי להסביר לצופים את הלהט של "הכתומים", הזמינו לונדון וקירשנבאום את הסוציולוג השמאלני פרופסור עוז אלמוג. "שרוטים" הוא כינה אותם. ההפגנה עצמה הייתה תמוהה בעיניו. "על מה הם מפגינים"? לגלג. "מה זה עקירה?- בנאדם עובר דירה כל יום, כל שנה. עובר ממקום למקום ומסתגל.. האזור הזה (גוש קטיף) לא גדול במיוחד, ולא יפה במיוחד"…

ככה חושב שונא: להגיד שלהיעקר מהבית בכוח הזרוע זה כמו לעבור דירה, זה כמו לומר לנאנסת "על מה את מתלוננת? מה זה יחסי-מין? אישה מקיימת יחסים כל יום, כל השנה. לגבר שלך (בעלך) אין גדול במיוחד, והוא גם לא יפה במיוחד"…

שנאת השמאל למתנחלים, כמוה כפיל משתולל בחנות ערכים. הוא עושה בהם שמות. השנאה ריסקה לשמאל את החמלה.  השנאה הדריכה את שוחרי הדמוקרטיה בישראל להריע לרודן שהשליך את תוצאות הקלפי לפח.  השנאה גייסה למשימותיה את שני אחיה הפרובלמאטיים- השקר והאכזריות. השנאה הפכה את מה שאסור, למותר. השנאה דחפה את השמאל לגנוב ללא בושה ניצחון דמוקרטי מאחיהם השנואים. השנאה הסיטה את מבטם של הלוחמים בשחיתות, מעבריינותם של העוקר ושני בניו.

הכול אצלם רציונאלי. הוכח, שאין כמו אנשים רציונאליים יודעים לשנוא. השנאה שלהם מטופחת וזוכה להזנה קבועה. מדי פעם היא תובעת מימוש. למרות הצרות בצרורות שהביאה עלינו ההינתקות, השונאים עדיין מיוחמים לרעיון של עקירה נוספת.

את ההינתקות הסבירו בשני נימוקים "כבדים": דמוגראפיה, וכמיהה פטריוטית לשלום. זה אותו שלום שאזרחי ישראל "חגגו" בבתי הקברות בהם נקברו "קורבנות השלום", ואותה דמוגרפיה שהאיצה בעוקרים לבצע את זממם בטרם נגיע למבחן הקלפי הבא.

ההיסטוריה יודעת להיות לעיתים מאוד אירונית. הדמוגרפיה, שבעזרתה גייסו השונאים תמיכה בעקירת אחים, תחזור אליהם כבומרנג. היום הם שולטים באקדמיה, בביהמ"ש העליון ובתקשורת. עם שני ילדים וכלב (או חתול), השלטון הזה זמני. עוד דור –שניים והשמאל יאבד לנצח נצחים את אחיזתו במוקדי הכוח.  רק כאשר הימין ישלוט במוקדי הכוח, ניתן יהיה ללמד את היהודים "אהבת חינם" מהי.

כתיבת תגובה

*