תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
יוני 2010
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

אמנון דנקנר: גדלתי בבית גזעני

אמנון דנקנר: גדלתי בבית גזעני

מישנה: "גדלתי בבית גזעני", הודה דנקנר, "הוריי לא הסכימו שאחותי תינשא לבלתי אשכנזי. וכשהיא התעקשה, הם נעדרו מהחתונה, לא לפני שדרשו מכול הקרואים האשכנזים לא להגיע…

כמה מילים על גזענות

הגזענות היא קביעה תודעתית לפיה לא כל בני האדם שווים.  על פי סולם הערכים של המערב הנאור, הגזענות הינה תופעה דוחה שחשוב להוקיעה. הגזענים נחשבים ליעד התקפה מועדף של המחנכים ומעצבי דעת הקהל. רבים ממוקיעי הגזענות גזענים בעצמם. הכינוי "גזען", נחשב למעליב. מהסיבה הזו, מספר האנשים שמוכנים להודות שהם גזענים, קטן לאין שיעור ממספר הגזענים באמת.

בנושא גזענות יש נורמה מאוד נפוצה שמה שאומרים בבית או בין חברים קרובים- אסור לומר בפומבי. לא רק משום הפוליטקלי קורקט, אלא בעיקר משום עוצמתם של הצבועים המופקדים על התקשורת. מנהיגי המתנחלים לדוגמא, לא יעזו לומר בפומבי על "הידיד" האמריקאי שדורש את עקירתם "כושון". ביניהם כן.

בחברה ליבראלית, המחנכים ומעצבי דעת הקהל, לעולם לא יפסיקו להילחם בתופעת הגזענות. במגילת העצמאות כתוב כמה מילים על "ללא הבדל דת, גזע ומין". אלא שבחיים זה לא ככה. יש הבדל. וכשמדובר בחלקת האלוהים הקטנה, כל אחד רואה את עצמו חופשי לקבוע אותו.

בג"צ עמנואל הפך את נושא הגזענות  בחברה החרדית לאייטם לוהט. לא משום שזה מפריע למתנפלים, ממש לא. אלא בעיקר משום שמדובר בציבור, שלהתנפל עליו זה סוג של בילוי. לא זעזוע אמיתי מקיפוח המזרחיות אני רואה, אלא הזדמנות להדליק מדורה. החרון הזה מזויף. איך אני יודע?

בדיקה שטחית תגלה שאפליית מזרחיים בולטת ורבת משמעות מתקיימת מאז קום המדינה במה שאנחנו מכנים "אליטות". כמה עלי תאנה באקדמיה, בפרקליטות, בביהמ"ש העליון ובעיקר בתקשורת, אין בכוחן כדי לכסות את ערוות הצבועים. אם על אפליית התלמידות המזרחיות יש מי שיחלוק, הרי שעל אפליית המזרחיים באליטות, אין חולק.

הורי התלמידות האשכנזיות בעמנואל בטוחים שזכותם המלאה לקבוע את הציביון בכיתה שהבת לומדת. גם אם מנקודת מבט אחרת הם טועים, זה לא משנה את תחושתם הסובייקטיבית שאין לאיש זכות להתערב בחינוך הבת, כולל שופטי העליון.

זה דומה להורים אשכנזים שמזהירים את ביתם המתבגרת לבל תינשא ל"פרנק". מנקודת מבטם, האמירה הזאת מותרת, והיא יוצאת מתוך רצון טבעי שיהיו לילדה חיים טובים. הורים כאלה גידלו את העיתונאי אמנון דנקנר.

בראיון שנתן לארי שביט (נובמבר 2003) הוא הודה: "גדלתי בבית גזעני. הוריי לא הסכימו שאחותי תינשא לבלתי אשכנזי. וכשהיא התעקשה, הם נעדרו מהחתונה, לא לפני שדרשו מכול הקרואים האשכנזים, לא להגיע…

לא הייתי מעלה את הסיפור של משפחת דנקנר, אילו סברתי שמדובר בגחמה גזענית נקודתית. עוזי ברעם בספרו "אין אהבה בעיר" מתאר את היחס לו זכתה אימו החלבית (סורית) ממשפחת אביו האשכנזי. בראיון לגידי וייץ הוא סיפר ש- "דודות מצד משפחת אבא היו מדברות ביניהן באידיש ואומרות ש- למשה מגיע יותר" (הארץ / 28.8.09). באותו ראיון הוא סיפר ש- "יצחק לבני שקרא את הספר אמר לי, כך בדיוק חינכו אותנו הורינו". בדיוק כמו מה שאמר דנקנר.

לבג"צ עמנואל יש גם תוצאות לוואי. אחת מהן היא העמקת הניכור, חוסר האמון והעוינות כלפי ביהמ"ש העליון. על זה אני מוסיף את ליבוי היצרים בין חרדים אשכנזים לספרדים. בשקלול הרווח וההפסד, אני לא ממש בטוח שהחברה הישראלית הרוויחה וחבל…

כתיבת תגובה

*