תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
מאי 2010
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

התקשורת ניצחה, אנחנו הפסדנו

התקשורת ניצחה, אנחנו הפסדנו

מישנה: לאזרחי ישראל יש בעיה אמיתית: מנהיגי העדר, אלה שמעצבים את דעת הקהל- דפוקים בראש. שום כישלון שהיה להם חלק מכריע בשיווקו, לא ישכנע אותם למלא את תפקידם המקורי: כלבי השמירה של הדמוקרטיה.

10 שנים למנוסת צה"ל מדרום לבנון, ולעיתונאי בן כספית יש מסקנות: "בכייה לדורות", זאת הכותרת שנשאה על גבה את מה שהיה לו לומר בנושא, והיה לו הרבה (3 עמודים). בכותרת המשנה קראנו: "את זרעי הפורענות של הנסיגה מלבנון, אנחנו משלמים עד היום: קריסת ההרתעה הישראלית, הציר האיראני-סורי, הפיכת נסראלל'ה לגיבור והשתלטות צפויה של האיראנים על לבנון. כל זה היה יכול להימנע אילו ברק ואנשיו היו מקדישים קצת מחשבה במאי 2000" (מעריב / 21.5.10). סוף ציטוט.

 ועוד ציטוט מאותה כתבה: "השר מתן וילנאי תמך בהצעת הנסיגה, ואף נשא דברים נלהבים בזכותה". הלכתי לארכיון ומצאתי דברים הפוכים.

 דעתו על גירוש יהודי גוש-קטיף וצפון השומרון, לא יותר טובה. בספטמבר 2009, תחת הכותרת "המפואר בכישלונות"  כתב כספית: כבר מזמן לא נראה כאן כישלון מפואר כל כך כמו ההינתקות. אנו משוטטים עכשיו בין הריסותיו אבל יהיה מאוד קשה לתקן. עובדה היא שהחמאס עלה לשלטון, והפך את עזה למדינת טרור".

 למרות שהתקשורת השמאלנית שיווקה- המנוסה מלבנון, ההינתקות והסכמי אוסלו התבררו כמהלכים מדיניים מרחיקי שלום. מי אשם?- סליחה, מי אחראי לכישלונות האלה? אם תשאלו עיתונאים, תקבלו תשובה מגוונת. על עצמם לא יצביעו! הם לא אחראים על כלום, ולא אשמים בכלום. אף פעם.

 מבחינתו של בן כספית, אהוד ברק ואנשיו, הם האחראים לכישלון בלבנון, ואריאל שרון אחראי ל"מפואר בכישלונות". יש לו עוד מסקנה שהיא תוצאה של שאלה שהוא משיב עליה: "האם אפשר להסיק מהאירועים ההם על הזמן הזה"? והוא משיב: "יכול להיות שכן. שוב התברר שנתניהו הוא מנהיג חלש ומהסס, לא יוזם, ונגרר ומתפתל". איך הגיע לנתניהו?- לאלוהים פתרונים.

 מנוסת צה"ל מדרום לבנון, כמו ההינתקות אחריה והחתימה על אוסלו לפניה, לא הייתה מגיעה לעולם אלמלא הלחץ התקשורתי האגרסיבי. מנקודת מבטם של בכירי העדר, המנהיגים אינם אלא קבלני משנה שלהם. ואם יש מי מיהם שלא מבין את זה, יש להם דרכים לא נעימות להסביר לו, מי כאן בעל הבית.

 למרות מה שאמרו השקרנים- שרון אמר שתוכנית הפינוי החד צדדי שהציע יו"ר העבודה עמרם מצנע תביא לאסון. למצנע אמר (אחרי הבחירות): "דין נצרים כדין תל-אביב".

אהוד ברק חשב שכל מי שמציע לסגת נסיגה חד-צדדית מדרום לבנון הוא חסר אחריות. הוא אמר את זה לדן מרגלית…

 מה קרה שנטשו את הדעה הנכונה ואמצו אל חיקם את הטעות ההיסטורית? הינה לכם התשובה: התקשורת לחצה, ולחצה, ולחצה, עד שהכריעה אותם!! ברק ידע, שאם הוא רוצה להמריא, הוא חייב ליישר קו עם אורנה שמעוני. וזה בדיוק מה שעשה. שרון ידע שאם הוא רוצה להימלט מכתב האישום, הוא חייב ליישר קו עם אמנון אברמוביץ'.

 ואיך זה נראה מנקודת מבט של השכנים? זיאד אבו-זיאד הזהיר: יציאה חד-צדדית מעזה תעלה את החמאס.

 יום אחרי ש"ארבע סמרטוטות" נשמה לרווחה, שר החוץ הסורי אמר: נסיגת צה"ל מלבנון ללא הסכם מלמדת את הערבים שזאת הדרך להשיב את האדמה…

 מוחמד דחלאן השמיע דעה דומה…

 לאזרחי ישראל יש בעיה אמיתית: מנהיגי העדר, אלה שמעצבים את דעת הקהל- דפוקים בראש. שום כישלון שהיה להם חלק מכריע בשיווקו, לא ישכנע אותם למלא את תפקידם המקורי: כלבי השמירה של הדמוקרטיה- שזה במילים פשוטות, דרישה מהמנהיגים לבצע את רצונו של הוד מעלתו הבוחר…

תגובה אחת לפוסט "התקשורת ניצחה, אנחנו הפסדנו"

כתיבת תגובה

*