תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
אפריל 2010
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

על זאת שהלכה, וזה שבא

על זאת שהלכה, וזה שבא

מישנה: לרגל פרישתה של יולי תמיר, הלכתי לארכיון וחיפשתי את רגע השיא שלה. תתפלאו, מצאתי רגע כזה, שבו השכינה בקעה מגרונה, והיא, לא תאמינו- האשימה את הפלסטינים במשהו…

בשיא הקריירה הפוליטית שלה היא הייתה צרת החינוך. מי שעקב אחרי התנהלותה, לא התפלא לגלות שיולי תמיר שבעה מרורים מאותה תקופה. הישגי התלמידים בתקופתה לא גרמו לה נחת, וגרוע מזה, מנהיג המורים השובתים רן ארז היה מופיע מדי פעם בחלומותיה, וגורם לה ליקיצה מבועתת. היה לה כל קשה במשרד החינוך, עד כי אמרה לנחמיה שטרסלר: "הפסקתי לאכול, הפסקתי לישון, לקחתי את השביתה מאוד אישי" (הארץ / 4.12.07).

 

חילופי השלטון במדינה ובעיקר במפלגתה, רק העצימו את הבאסה. מדי פעם פנטזה על מרד נגד מנהיג מפלגתה אהוד ברק, אלא שפרישתו של אופיר פינס, הוציאה את הרוח ממפרשיה. הקש ששבר את גב הנאקה היה, הוצאת "הנאכבה" מספרי הלימוד. חדוות העשייה הפוליטית התפוגגה סופית, והפרישה הייתה רק שאלה של עיתוי, שהגיע. החליף אותה בכנסת ראלב מג'אדלה, השר הערבי הראשון.

 

לרגל פרישתה הלכתי לארכיון וחיפשתי את רגע השיא שלה. תתפלאו, מצאתי רגע כזה שבו השכינה בקעה מגרונה, והיא, לא תאמינו- האשימה את הפלסטינים בפיצוץ המו"מ בקמפ-דייוויד (יולי 2000). חבל שהמסר הזה לפיו השלום תלוי גם ברצון הפלסטינים לא נשמע מפי דוברי השמאל.

 

ובאשר לראלב מג'אדלה. מבין הערבים המכהנים בכנסת ישראל, הוא נחשב להכי מתון. חבר במפלגה ציונית. ולמרות האמור, קשה לו עם ההימנון והדגל. את ההימנון הוא לא מוכן לשיר, והדגל מזכיר לו את העובדה שלאחיו הפלסטינים אין עדיין מדינה. זה מה שאמר לעיתונאי אריק בנדר. (מעריב / 14.4.10). משום מה יש לי תחושה שרבים בשמאל הנאור יקבלו בהבנה את הקושי שלו עם ההימנון והדגל.

 

לאותם שמאלנים אני מבקש להזכיר אירוע אחר בקריירה שלו. תחת הכותרת "השר מג'אדלה חילק ממתקים לרוצחים" (ידיעות-אחרונות / 13.10.08) קראנו שכבוד השר ביקר בכלא טרוריסטים עם דם על הידיים. מטרת הביקור: בדיקת תנאי כליאתם. באותה הזדמנות לא שכח להעביר לכל אחד מהם סלסלה עם "ממתקים, קפה, תמרים, ענבים ושמן זית". בעיתון היה כתוב שחלק מהרוצחים שפוטים לעשרות מאסרי עולם.

 

לתמיהת כתבנו איתמר אייכנר, גילה כבוד השר טפח ממישנתו ההומאנית: "גם אסיר הוא בן-אדם, ועלינו לעשות הכול כדי להביא אותו לדרך הישר ולעזור לו להיקלט בחברה מחדש". "גם אסיר הוא בן-אדם", הכוונה, שגם רוצח המוני יהודים הוא בן-אדם…

בחיים לא הייתי מאמין שיכול להגיע רגע שבו אצטער על לכתה של תמיר…

כתיבת תגובה

*