תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
אפריל 2010
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

…קיבלתי רשות מ-א.ב. יהושע

…קיבלתי רשות מ-א.ב. יהושע

מישנה: ואם הוא מצא טעם להאשים ציבור שלם בגין חטאו של עבריין שטרם נחשד, מדוע שלא אאשים את האידיאולוגים של השמאל בחטאה של הפישרית שנלכדה ענת קם? נכון, לא נוח לי עם הטלת רפש בציבור שלם, אבל קיבלתי רשות מ-א.ב. יהושע..

"בזכות ההכללה", זאת הכותרת שעיטרה את הגיגיו של ב. מיכאל, לאחר פרסום הידיעה על הטמנת מטען צינור בדלתו של פרופסור זאב שטרנהל. "כן המתנחלים, כן, החרד"לים, כן כמעט הימין כולו. כן, הם כולם נושאים באחריות להתנקשות בחיי פרופ' שטרנהל. כולם, בהכללה רבתי" (ידיעות-אחרונות / 10.10.08). וכל זה עוד בטרם נעצר חשוד.

 כשנעצר הפסיכי ג'ק טייטל כחשוד בניסיון ההתנקשות בפרופ שטרנהל, המקשים של אריאנה מלמד הדריכו אותנו לבל נטעה ונחשוב שמא מדובר בזאב בודד. גם היא, כמו הדעתן שהתפוגג ב. מיכאל, סברה שעלינו להאשים את אלה שהפיחו בו את האידיאולוגיה בשמה יצא למסע הטירוף שלו. תחת הכותרת "כן, להאשים ציבור שלם" מלמדת אותנו הגברת מלמד על "עוד עשב שוטה בגינתה המלבלבת של הציונות הדתית המתנחלת".

ענת קם

ענת קם

גינה מלבלבת היא אמרה. ומי הם אלה שמשקים אותה? ניחשתם נכון, "הרבנים".

 ואם על ב. מיכאל ואריאנה מלמד ניתן לומר שהם דעתנים מליגה נמוכה, הרי שאיש לא יחלוק על מעמדו של א.ב. יהושע, כמגדלור מוסרי שמאיר דרכם של רבים וטועים. גם הוא סבור שאין לפטור את המחנה כולו בחטאו של (חשוב להדגיש!-) החשוד שטרם נעצר.

 תחת הכותרת "הבעיה היא המתנחלים המתונים" כתב יהושע: "הבעיה היא יותר אצל המתנחלים המתונים, החיים בעשרות התנחלויות, שבוודאי דוחים את המעשים הללו, אבל לא יוצאים בצורה חריפה וקיצונית נגדם, ולא מוקיעים אותם מתוך קהלם" (מעריב / 26.9.08). רוצה לומר, שאם המתונים אשמים, על אחת כמה וכמה "הקיצוניים".

שורות אלה עניינן, פרשת ענת קם. "מטעמים אידיאולוגיים"!- זה ההסבר ששמענו למניע של החשודה בבגידה וריגול. למרות ההפגנה הפתטית של חבריה בערב יום חמישי בקריה, ולמרות קבוצת התמיכה בה בפייסבוק, סברתי (בעבר) שאסור להאשים את מחנה השמאל בעשב ששותה אידיאולוגיה שמאלנית מפיהם של יצרני ומשווקי השנאה והרפיון דוגמת א.ב. יהושע, ב. מיכאל ואריאנה מלמד.

 כנראה לא במקרה אני נזכר בהמלצה האולטימטיבית של ס. יזהר, "בזכות הספק". עכשיו כשאני קורא שוב את רשימתו של א.ב. יהושע, האיסור לפיו אין להטיל רפש בציבור שלם בגין חטאו של היחיד, נראה לי סוג של התנשאות. למה אסור? מי אני ננס מוסרי שכמוני, לעומת א.ב. יהושע?

 ואם הוא מצא טעם להאשים ציבור שלם בגין חטאו של עבריין שטרם נחשד, מדוע שלא אאשים את ענקי הרוח- או שמא יש לומר, חולי הרוח- של השמאל בחטאה של הפישרית שנלכדה ענת קם? הם מרושתים בתקשורת, באקדמיה, בתרבות ובאומנות. נכון, לא נוח לי עם הטלת רפש בציבור היקר הזה. אבל מה אכפת לי- קיבלתי רשות מ-א.ב. יהושע..

ולסיום, בלי מילה טובה לענת קם ואורי בלאו אי אפשר: לעולם לא אשכח לכם את חלקכם בזכות הגדולה שנפלה בחלקי להיתלות באחד מארזי הלבנון הנחשבים של השמאל הנאור. אלמלא אתם, הייתי עדיין ממוקם בצד הלא נכון של המתרס המוסרי. פעם ראשונה שאני טועם ונהנה מהחיבוק החם של הצביעות השמאלנית.

מזל שאין לי מראה בבית…

 

כתיבת תגובה

*