אויב ושמו הצלחה
הקדמה
חלפו כעשרים שנה מאז חוויתי בעוצמה את המסע העסקי המופלא עם נרגילה. אהבת הכתיבה בזמן אמת, עזרה לי לכתוב את הספר הזה, שבמקור היה צריך לשאת את השם השחוק והנדוש: "מיומנו של מסעדן". לצערי, אחרי שכבר סיימתי לכתוב (כמעט) את כולו, הוא נעלם עם קריסת הארד-דיסק במחשב. זאת הייתה הפעם השנייה שחשתי שהתקרה נופלת לי על הראש.
הייתי בטוח שקריסת המחשב הייתה נקמה אכזרית של המחשב, בגין היחס העוין שהפגנתי כלפיו, כשאחי אריה הכניס אותו הביתה. מומחים מגדירים את העוינות הזאת בשם, "טכנופוביה". "מה, לא עשית גיבוי"? שאל אותי אחי שאול. "לא, לא עשיתי גיבוי. עכשיו אתה נזכר לדבר איתי על גיבוי?" כמה שנים אחרי, הכרתי את איש המחשבים אורן חבשוש. הוא אמר לי, שאילו המחשב הדפוק היה מגיע אליו, כל הספר היה ניצל. ראיתי בפגישה הזאת איתו, עוד הוכחה, שלגורל יש חוש הומור מפוקפק…
שלושה חודשים לא נגעתי במחשב. כעסתי, כמו שילד קטן יודע לכעוס. ראיתי בקריסתו לאחר שכבר סיימתי לכתוב כמעט את כל הספר, בגידה שאין עליה מחילה. כתום שלושה חודשי זעם, קרה לי מה שקרה להילרי קלינטון: האינטרס הדריך אותי לסלוח. בשלב הראשון הסליחה לא הכילה כנות. הזמן עשה את שלו והיחסים התהדקו, למרות שפה ושם הוא מזכיר לי שאין לתת בו אמון אבסלוטי.
ביומנו של כל מסעדן, יש פחות או יותר אותן חוויות: זה תמיד מתחיל מפנטזיה שקורמת עור ותפריטים עד למימוש. אח"כ חווים את הסיפור האמיתי: עבודה קשה, מתח, חוג חברים, זמן לחץ, לקוחות חברים, תלונות קנטרניות, מריבות עם שותפים, חרדה מעיתונאים, סלידה מפקחים, כניעה לחולשות, סוטול, מלצריות שאמרו כן, מלצריות שאמרו לא, התאהבות, רפורטים, אכזבות, זיונים, מריבות, צחוקים, הצלחות קטנות, אכזבות קטנות, הברקות, טעויות, רגעי כיף, ורגעים הפוכים. בסה"כ, עסק עתיר תחושות. ברוב המקרים- כך הסטטיסטיקה- מה שהתחיל כפנטזיה, נגמר במפח נפש…
אין להתייחס אל התיאורים בספר, ברצינות תהומית. המצבים שחוויתי, שימשו אותי כמקור השראה והרשאה להלביש עליהם קצת צבע והומור. אם יהיו מבין הקוראים מי שכתבתי עליהם, ויימצאו עצמם נפגעים, פנייה אליי, והשם שלהם יוסר…
הערה: הספר נכתב תוך התעלמות מוחלטת מסדר כרונולוגי…
אתה כותב על הנפילה ועל טעויות ועל כל מיני דברים ואתה מתנסח יפה, אתה כותב כל הזמן על אשכנזים ככה ואחרת, למה?לא השתחרת מרגשי הקיפוח עדיין?
מה שמציק לי שאתה לא כותב איך התנהגת בצורה דוחה ומתנשאת לכל הסובבים, חשבת שהשמש זורחת לך מהתחת ומותר לך הכל, הייתי נוכח אצלך במסעדה כמה פעמים כאשר אתה פולט שטויות וקהל מעריצך שליוו אותך סביב, לא נראה לי שזה עבר לך ונראה לי עדיין הבעיה האשכנזית מציקה לך ופלא שלא כתבת שנפלת כי אתה תימני ומקופח,
בחור-תתעורר כבר, חת היוהרה שתקף אותך אז עדיין מקנן בך,
חבל
A rolling stone is worth two in the bush, thakns to this article.