למנהיגי העדר אסור לתת עצות
מישנה: בכירי העדר עזרו לשווק רעיונות מדיניים שהסתיימו באלפי לוויות. הם מודים באשמה. האם הודאתם כנה? ממש לא!
…
כמה מילים על חשבון נפש
חשבון נפש הינו בדיקה עצמית באמצעות הרהורים נוקבים. הדחף הזה לבדוק את עצמנו הכרחי לאחר כישלון. חשבון נפש מוצלח, מסתיים בזיהוי החלק האישי בכישלון, בהודאה, בקשת סליחה מקורבנות הכישלון ובעיקר בהפקת לקחים. הסליחה חשובה בעיקר מהסיבה שהיא מוציאה מהאגו את האוויר העודף שמקהה את החושים. הפחד מדקירת האגו, מצווה אותנו להיות בעתיד צנועים וזהירים.
יש שני סוגים של חשבון נפש: אמיתי, ומזויף. אם תשאלו את מנהיגי העדר, הם יספרו לכם שלמרות חלקם בשיווק רעיונות מדיניים שהסתיימו באסון, חשבון נפש אמיתי, אסור להם לעשות, מפני שמאז נובמבר 95, הוא רשום בטאבו על שם מנהיגי הימין. מהסיבה הזאת, הם יסתפקו בחשבון נפש מזויף. הבעיה עם חשבון נפש כזה שהוא נעדר כנות. האגו לא נשרט, ומהסיבה הזאת, הוא לא מגיע עד כדי הפקת לקחים.
…
בימים אלה, צרכני התקשורת נחשפים ללחץ אדיר שמפעילים עיתונאים על ראש הממשלה באמצעות עצות מדיניות. הם יודעים יותר טוב ממנו את הדרך, ורק נהג אטום כמו נתניהו, לא מתפעל מעצות הניווט שלהם. העובדה שנבחר לנסות דרך אחרת, לא חשובה, מפני שאנחנו מכירים את רמת האספסוף שבזכותו הגיע נתניהו לשלטון. הם כל כך בטוחים בעצמם, שאפילו הרקורד המוכח שלהם כטועים סדרתיים לא גוזר עליהם צניעות.
סוכני המכירות של הסכם אוסלו, האמינו באמת ובתמים שמדובר בפרוזדור המוליך את כולנו ל"מזרח-תיכון חדש". האמונה העזה בהסכם, אטמה את האוזניים, מכול מה שנראה כפוגע במוטיבציית העדר לשווק אותו. את הספקנים והמזהירים מימין, כינו בלעג "אנשי האתמול". איך זה נגמר?
"החלומות שנרקמו באוסלו התפוגגו סופית. הדמויות הראשיות מתו או נחלשו או נמוגו. מול חמאס והג'יהאד, פת"ח איבד את ההנהגה ואת אמון בני עמו. הטקס על הדשא בבית הלבן ופרס הנובל החגיגי לשלום התאדו כחלום" (יואל מרקוס / הארץ / 29.5.07).
האם למד משהו מקריסת אוסלו? לא הוא, ולא חבריו לעדר. דווקא יואל מרקוס, שסלידתו מאריאל שרון יצא שמעה למרחוק, הוא זה שזכה לבשר לאזרחי ישראל על ההינתקות. שרון התגבר על טינתו לאיש, והזמין אותו לארוחת בוקר משותפת בחווה הצינית. וככה על גבינות וזיתים, צ'יפר אותו בסקופ ההיסטורי. מרקוס כל כך התלהב מהג'סטה ובעיקר מהגירוש, עד כי לא התבייש להזהיר את מזוז לבל יעז לגעת בדיקטאטור המושחת למרות העננה הפלילית הסמיכה מעל לראשו ("השחיתות יכולה לחכות"). נו, ואיך זה נגמר?
קבלו עוד ציטוט מאותה רשימה: "ההינתקות החד-צדדית של אריאל שרון נתגלתה כמשגה משמעותי. היא נתנה רוח גבית לטרור, הגדילה את ההשפעה האיראנית בעזה על פני זו של מצרים, גרמה לאנרכיה ברחוב הפלסטיני והרחיקה כל סיכוי להסדר". בשורה התחתונה, האתרוג זכה לשירותי אבטחה מכלבי השמירה, ועזה הפכה חמאסטן עם כל המשתמע מכך. "אנשי האתמול" צדקו שוב.
אפשר להביא המון ציטוטים המוכיחים את הטענה שבכירי העיתונאים בישראל נהגו כעדר ושיווקו באגרסיביות אסונות היסטוריים. האם הם מודים בכך? הלכתי לארכיון וזה מה שמצאתי (יש עוד)…
אמנון דנקנר: "כולנו היינו בעד אוסלו… אנחנו חיים בחברה שמכתיבה לנו חשיבה קבוצתית… פנינו כשכבה אחת כמעט כל העיתונות… טעיתי באוסלו, עשיתי נזק"
(פגישה לילית / 7.6.01).
ארי שביט: "בנושא ההינתקות, לא ניהלנו דיון ציבורי עמוק… (על אוסלו) "השנים 1993-2000 היו שנות המחדל של התקשורת הישראלית… התקשורת הישראלית הייתה מגויסת לאוסלו"… (תיק תקשורת / 16.6.05)
אילנה דיין: "הייתה דעה רווחת… לא שאלנו לאן זה מוביל" (תיק תקשורת / 29.6.06)…
מישהו צריך להסביר להם שהתוצאה של שיווק מהלך מדיני שהתברר כאסון הוא אלפי פצועים והרוגים (משני הצדדים). אני חוזר: אלפי פצועים והרוגים!! מאחר וכך, אי אפשר שלא לתהות: האם לאנשים האלה אין מצפון? הרי הרעיונות שמכרו לנו גרמו סבל בל יתואר לאלפי משפחות. מתי יבינו שיש מכנה משותף לטעויות שלהם? מתי יבינו שריסון, איפוק וצניעות עיתונאית רק יעזרו בראיית המציאות?
חשבון נפש מזויף!- זאת התשובה. הם יודו שטעו, רק אחרי שהמצפון הלך לישון. אילו היה ער, הם לא היו נרדמים. ומי שמצפונו נרדם קודם, אין לו בעיה להמשיך וללחוץ על הנהג לנסוע בכביש השלום, הוא כביש הדמים…
[…] קודמת "למנהיגי העדר אסור לתת עצות" הבאתי ציטוטים מפיהם של בכירי העדר שהודו בטעות […]