תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
פברואר 2010
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28  

שיר הלל לנעליים קטנות

שיר הלל לנעליים קטנות

מישנה: אחת משתיים: או שבביהמ"ש העליון מכהנת שופטת "תופרת תיקים", או שקביעתו של מזוז שערורייתית, ואין עליה סליחה. אין אפשרות שלישית, ואסור היה לארי שביט לפרגן למזוז תוך דילוג על הדרישה להגיע לאמת…

ארי שביט מתפעל מהיועץ המשפטי, שזה עתה סיים את תפקידו. תחת הכותרת "נעליים גדולות" הוא כתב: "ההישג של מזוז הוא חסר תקדים… מאז אהרון ברק לא היה יועץ משפטי לממשלה אשר תרומתו לדמוקרטיה הישראלית הייתה גדולה כתרומתו של מזוז… ו- אזרחי ישראל אינם יודעים איזה חוב הם חבים לו" (ארי שביט מתפעל / הארץ / 28.1.10). כותרת המאמר "נעליים גדולות", כוילה ליועץ הבא יהודה וינשטיין. 

אני לא יודע כמה פעמים השופטת עדנה ארבל קראה את שיר ההלל שכתב ארי שביט למזוז. אני קראתי פעמיים, ותהיתי: "נעליים גדולות"? מני מזוז? מהטריבונה של אוהדי ארבל, מזוז הוא גמד נקמן. מהטריבונה של מעריצי מזוז, ארבל היא כתם על ביהמ"ש העליון. מי צודק? בשאלה החשובה הזאת ארי שביט לא נגע שנים.

פצע פתוח, גם אם נפער לפני שש שנים, הוא נושא אקטואלי. עד שייסגר. ההסבר שצירף מזוז לסגירת התיק בפרשת האי-היווני, פער פצע בפרקליטות, והעמיק את חוסר האמון של מקבלי השירות (האזרחים) במערכת.

למי ששכח: בניגוד גמור לעמדת פרקליטת המדינה דאז, מזוז סבר שאין בתיק מספיק ראיות, וההסבר שלו לטיוטת כתב האישום עליה חתמה עדנה ארבל היה "סימון מטרה".  במילים פשוטות, היועץ המשפטי לממשלה האשים את הגברת ארבל בתפירת תיק לראש הממשלה. אני לא מכיר דמוקרטיה, שהאשמה כה כבדה, מפי סמכות משפטית כל כך גבוהה, לא הייתה גורמת לכלבי השמירה, להסתער על הקביעה הזאת, עד שתתברר האמת.

ההתפעמות של שביט ממזוז לא מוכיחה תודה עקרונית, אלא סלקטיבית. מותר לו להפיץ את התפעלותו ממנו רק בתנאי אחד: שיודה, שאת רשימתו הוא מקליד מהטריבונה של מזוז, עם כל המשתמע מכך. דהיינו, שיפיץ קודם קריאה לסילוק תופרת התיקים מהעליון. שיר הלל למזוז, במקביל להתעלמות מקביעתו לפיה ארבל "סימנה מטרה" היא מעילה בשליחות העיתונאית, וחוסר יושרה.

מחלוקת בין משפטנים איננה דבר חריג. אלא שכאן לא הייתה מחלוקת. הפרשן המשפטי משה גורלי סיכם את חילוץ ראש הממשלה מכתב-אישום במילים: "מזוז סגר את תיק שרון, ופתח את תיק ארבל (ערוץ 99 / 16.6.04)

 

אחת משתיים: או שבביהמ"ש העליון מכהנת שופטת "תופרת תיקים", או שקביעתו של מזוז שערורייתית, ואין עליה סליחה. אין אפשרות שלישית, ואסור להשאיר את הנושא הזה פתוח.

ח"כ לשעבר שאול יהלום, שתמך בבחירתה של עדנה ארבל לעליון, אחרי ששמע את מזוז, סבר שאין לעבור לסדר היום אם בביהמ"ש העליון מכהנת "תופרת תיקים". אלא שבמדינתנו, המסרים היוצאים מפיהם של חובשי כיפה, משקלם נוצה, אפילו יהיו הדוברים כבדי משקל…

 

הלכתי לארכיון ומתוך כרם קטעי וידאו רלוונטיים, דליתי אשכול…

למרות שחלפו שנים מאז נכנסה ארבל לעליון, לעולם לא מאוחר לסלק את סימני השאלה. אמון הציבור במערכת המשפט נמצא בשפל, בלי שום קשר לפרופסורים דניאל פרידמן ויעקב נאמן. נכון יעשה שביט אם במקום להפיץ דברי שבח למזוז, יפיץ דברי זבח לאמת.

 

אם צדק מזוז, ואכן ארבל תפרה תיק לשרון- היא צריכה ללכת הביתה בבושת פנים. אם טעה, הוא ייזכר לדיראון עולם, כמי שחטא כלפי ארבל, ופשע נגד אחיו הכתומים.

פצע פתוח, חשוב לסגור…

כתיבת תגובה

*