שיר הלל לנעליים קטנות
מישנה: אחת משתיים: או שבביהמ"ש העליון מכהנת שופטת "תופרת תיקים", או שקביעתו של מזוז שערורייתית, ואין עליה סליחה. אין אפשרות שלישית, ואסור היה לארי שביט לפרגן למזוז תוך דילוג על הדרישה להגיע לאמת…
…
ארי שביט מתפעל מהיועץ המשפטי, שזה עתה סיים את תפקידו. תחת הכותרת "נעליים גדולות" הוא כתב: "ההישג של מזוז הוא חסר תקדים… מאז אהרון ברק לא היה יועץ משפטי לממשלה אשר תרומתו לדמוקרטיה הישראלית הייתה גדולה כתרומתו של מזוז… ו- אזרחי ישראל אינם יודעים איזה חוב הם חבים לו" (ארי שביט מתפעל / הארץ / 28.1.10). כותרת המאמר "נעליים גדולות", כוילה ליועץ הבא יהודה וינשטיין.
אני לא יודע כמה פעמים השופטת עדנה ארבל קראה את שיר ההלל שכתב ארי שביט למזוז. אני קראתי פעמיים, ותהיתי: "נעליים גדולות"? מני מזוז? מהטריבונה של אוהדי ארבל, מזוז הוא גמד נקמן. מהטריבונה של מעריצי מזוז, ארבל היא כתם על ביהמ"ש העליון. מי צודק? בשאלה החשובה הזאת ארי שביט לא נגע שנים.
פצע פתוח, גם אם נפער לפני שש שנים, הוא נושא אקטואלי. עד שייסגר. ההסבר שצירף מזוז לסגירת התיק בפרשת האי-היווני, פער פצע בפרקליטות, והעמיק את חוסר האמון של מקבלי השירות (האזרחים) במערכת.
למי ששכח: בניגוד גמור לעמדת פרקליטת המדינה דאז, מזוז סבר שאין בתיק מספיק ראיות, וההסבר שלו לטיוטת כתב האישום עליה חתמה עדנה ארבל היה "סימון מטרה". במילים פשוטות, היועץ המשפטי לממשלה האשים את הגברת ארבל בתפירת תיק לראש הממשלה. אני לא מכיר דמוקרטיה, שהאשמה כה כבדה, מפי סמכות משפטית כל כך גבוהה, לא הייתה גורמת לכלבי השמירה, להסתער על הקביעה הזאת, עד שתתברר האמת.
הלכתי לארכיון ומתוך כרם קטעי וידאו רלוונטיים, דליתי אשכול…
למרות שחלפו שנים מאז נכנסה ארבל לעליון, לעולם לא מאוחר לסלק את סימני השאלה. אמון הציבור במערכת המשפט נמצא בשפל, בלי שום קשר לפרופסורים דניאל פרידמן ויעקב נאמן. נכון יעשה שביט אם במקום להפיץ דברי שבח למזוז, יפיץ דברי זבח לאמת.
אם צדק מזוז, ואכן ארבל תפרה תיק לשרון- היא צריכה ללכת הביתה בבושת פנים. אם טעה, הוא ייזכר לדיראון עולם, כמי שחטא כלפי ארבל, ופשע נגד אחיו הכתומים.
פצע פתוח, חשוב לסגור…
