תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
ינואר 2010
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

פלוצקר בפ' רפויה

פלוצקר בפ' רפויה

מישנה: כתב תביעה (בלי כתב הגנה) שמשוגר לקוראים עוד בטרם הגיע לנתבעת, מוכיח זדון. הקביעה הזאת, אין בה משום התייצבות לצד הגברת נתניהו- בטח לא לפני שביהמ"ש יפסוק בדין- אלא כמחאה על הבוז לקוראים. ועל הבוז הזה, חוגג העיתון ישראל-היום.

קבלו ציטוט: "אחד מתפקידיה העיקריים של העיתונות בימינו: להיות לפה ולמגן לחלשים, למנוצלים, לחסרי קול, אפילו במחיר של אי הקפדה תקשורתית קלה על זכויות היתר של החזקים" (סבר פלוצקר / ידיעות-אחרונות / 18.1.10). הצד החלש לצורך הדיון זוהי הגברת ליליאן פרץ, והצד החזק היא מעסיקתה לשעבר, הגברת שרה נתניהו.
תחת הכותרת "על אדונים ומשרתים", מודה מר פלוצקר שהעיתון בו הוא כותב, ניצב לימין הגברת פרץ, ויש לו וידוי לפשר האהדה האוטומטית: "יש לי סימפטיה אישית עמוקה למקצוע עוזרת הבית. אימי המנוחה עבדה במשך שנות חייה בארץ כעוזרת בית בבתים ישראליים שונים".
מר פלוצקר בטוח שחלק מהקוראים שלו מטומטמים. אחרי שיסיימו לקרוא, כך הוא מקווה, סלידתם ממשפחת נתניהו תעלה. זאת הייתה הכוונה, וזאת הייתה המטרה. הסיפור על התייצבות לצד החלש, ועל הדרך בה פירנסה אימו המנוחה את ילדיה, הוא מניפולציה מצחינה. פלוצקר הפליץ מניפולציה, ונתן לנו להריח.
גם ההבחנה שלו על "אדונים ומשרתים" ומי כאן החזק ומי החלש, היא מניפולטיבית. הסיפור אחר לגמרי. האדון האמיתי בסיפור הוא נוני מוזס, המשרת האמיתי הוא סבר פלוצקר. הצד החלש כאן היא שרה נתניהו. הצד החזק הוא ידיעות-אחרונות. הגברת ליליאן פרץ היא התירוץ של פלוצקר והמעסיק שלו לפגוע במשפחת נתניהו. אילו הגברת פרץ עבדה בתנאים מחפירים, בבייתה של מיליונרית אלמונית מסביון, גם אם הייתה עושה שמיניות באוויר, לא הייתה זוכה להתייחסות של הפלוצקר.
כתב תביעה (בלי כתב הגנה) שמשוגר לקוראים עוד בטרם הגיע לנתבעת, מוכיח זדון. הקביעה הזאת, אין בה משום התייצבות לצד הגברת נתניהו- בטח לא לפני שביהמ"ש יפסוק בדין- אלא כמחאה על "המוצר" אותו מספק העיתון לקוראיו. מגיע לנו שנקרא עיתון אמין, חף ממניפולציה. בעניין האמינות, יש לידיעות-אחרונות בעיה, ועל הבעיה הזאת, חוגג העיתון ישראל-היום.
במקום לשרת נבחרי ציבור בלתי ראויים, ובמקביל לחפש את נתניהו במיקרוסקופ, היה עדיף להתפייס עם האמת, לעשות תרגילים לחיזוק אמינות העיתון. למרות מה שחושבים בידיעות, לאמת ולאמינות יש ביקוש, והצלחת העיתון ישראל-היום מוכיחה זאת…
סבר פלוצקר טעה פעמיים. ראשית, כשמדובר במשפט, אין דבר כזה הגנה אוטומטית, ושנית: מאמרים מהסוג הזה, מטעינים את זעמו של שלדון אדלסון, עם כל המשתמע מכך…

כתיבת תגובה

*