ארכיונרי

מישנה: למרות שהיו ניסיונות לסכסך אותו עם מצפונו, הוא עמד במבחן. במדינה שבה פוליטיקאים מוכנים למכור את האימא (צחי הנגבי) והאבא (ציפי לבני) שלהם בשביל שררה, אופיר פינס הוא קרן אור. חבל שפרש…
…
שלוש אופציות רקדו את מחול החרבות בדמיונו של אופיר פינס, בטרם קיבל את ההחלטה. כל אחת, קשה מרעותה. הראשונה: התפייסות עם שנוא נפשו אהוד ברק, השנייה: המתנה לשעת כושר, והשלישית: פרישה זמנית (?) מהכנסת. ההחלטה על האופציה השלישית מעידה על המסקנה שלו: אני לא נהנה, הבטרייה שלי זקוקה לטעינה.
כרגיל במקומותינו, כל אחד מנדב פרשנות. כל פרשן, ונקודת המוצא שלו. מי שהתפלל לפיצול העבודה ראה בפרישת פינס "בגידה" במורדים. מי שרצה בחיזוק מנהיגותו של ברק, ראה בפרישה אות מבשר טוב. מקטרגי הניסיון לפצל את קדימה, מצטערים על טרפוד הסיכוי לפצל את העבודה.
גם אני בפרשנים, ונקודת המוצא שלי מתייחסת לקדימה. כל אימת שהיא בכנסת, מן הראוי לעשות הכול, כדי שתיעלם. (גם) מהסיבה הזו אני מיצר על פרישתו. פינס היה צריך לחשוב קדימה, תרתי משמע. דהיינו לתת את חלקו בסילוק קדימה, ולאחר מכן להיערך להתמודדות על הנהגת העבודה. הסיכוי שקדימה תתרסק, כמו הסיכוי שלו לזכות בעתיד בפריימריס בעבודה, הוא גבוה.
דמוקרטיה בריאה זקוקה לשתי מפלגות שלטון. אחת מכהנת, והשנייה ממתינה באופוזיציה. עד לידתה של קדימה, הליכוד והעבודה נתפסו כשתי המפלגות הגדולות, שמחליפות זו את זו בשלטון. עכשיו יש שלוש. קדימה בראשות ציפורה, היא הבעיה הראשית של מפלגת העבודה. המאבק בין השתיים הוא על אותו אלקטורט. דווקא עכשיו, כשמופז מוביל את קדימה לריסוק, פינס פורש. אילו היה מתגבר על סלידתו מברק- לאדם רציונאלי זה לא קשה- ועושה לאיחוד השורות במפלגה, העתיד היה מחייך אליו.
יש לו הכול: הופעה נאה, אידיאולוגיה מגובשת, רהיטות, ביטחון עצמי וידיים נקיות. אם פרישתו של עמי איילון הוכיחה שאין לו הרבה שכל, הרי שפרישתו של פינס הוכיחה, שחסרה לו הסבלנות. מהבחינה הזו, הוא שונה מיצחק רבין שתיעב את פרס לא פחות ממה שפינס מתעב את ברק, ובכל זאת, הוא המתין בסבלנות 15 שנה. המתין וזכה…
אידיאולוגית, אני חושב הפוך ממנו. זה לא מונע ממני להצטער על לכתו. אופיר פינס הוא לא "עוד פוליטיקאי". יש בו משהו, שעושה אותו לאחר. בתקופה שהאופורטוניזם מתברר כמחלה מידבקת, הוא הוכיח שהמערכת החיסונית שלו בריאה. למרות שהיו ניסיונות לסכסך אותו עם מצפונו, הוא עמד במבחן. במדינה שבה פוליטיקאים מוכנים למכור את האימא (צחי הנגבי) והאבא (ציפי לבני) שלהם בשביל שררה, אופיר פינס הוא קרן אור.
2010, הולכת להיות שנה היסטורית. צרכני התקשורת בישראל, ישמעו הרבה פעמים את המילים "צנטריפוגות", ו-"אורניום מועשר". מראשי המודיעין והצבא אנחנו שומעים שהשקט היחסי בגבולות מטעה. צה"ל עומד בפני מבחנים נוספים. ניתן לשער שהמבחנים האלה ישפיעו על המפה הפוליטית.
פרשנים אומרים שפרישתו של פינס משרתת ומשפרת את סיכויו של שר הרווחה בוז'י הרצוג, בקרב העתידי על הנהגת העבודה. אם ייבחר, יהיו מי שיגידו שבחירתו של מי ששמר על זכות-השתיקה בחקירות משטרה, רק מעצימה את התסכול מפרישתו של האיש שלא דבק בו רבב.