למיוחם השמאלני אין מחר
תחושות חזקות מפחיתות את היכולת לחשוב בהיגיון. אימא של נערה מאוהבת בת 17, תדע לספר שהבת שלה, מאז שהתאהבה, "הראש שלה לא במקום". גם שנאה היא תחושה חזקה. הלוקה בה טעון אנרגיה רעה, והיא תדחוף אותו לבצע מעשים שעלולים לסבך אותו. גם כעס או עצבנות שייכים למשפחת התחושות החזקות. האיש הכועס מחליט רע. אבא שלי עליו השלום, כשהתעצבן, נהג לבטא את אהבתו לילדיו בהצלפות עם החגורה. כנראה לקח ברצינות יתרה את אמרת חז"ל "חוסך שבטו שונא בניו".
מכול התחושות החזקות, תחושת הייחום היא המשבשת ביותר. אני לא יודע איך זה אצל נשים, אבל גברים יודו שברגעי ייחום, התבונה נמלטת מהמוח עד יעבור סחף. בעניין הזה מוכרת הקלישאה העממית לפיה "כשהזין עומד, השכל בתחת". רוצה לומר, כולו מכויל למשימה אחת, אח"כ המבול…
ההיסטוריה משופעת בסיפורים על אנשים נבונים, שהייחום הכניס אותם לבאג. המחיר ששלמו בגין כמה רגעי חסד לא הפתיע והיה חסר פרופורציות. אנס יודע בטרם יממש את זממו, שהוא עלול לשלם בכמה שנות חופש, ולמרות זאת הברקסים לא מתפקדים. זה כמו לשלם מחיר דירה תמורת מנה פלאפל. יש כאלה שהייחום גרם להם לבושה גדולה, כולל חיסול קריירה. (רשימה חלקית:) ביל קלינטון, איציק מרדכי, חנן גולדבלט, ועוד…
הייחום יכול לשבש את הרציונאל בכל תחום. זה יכול להיות תאוות קניות בלתי נשלטת, או סירוב אגרסיבי לתחינות חברים להיפרד מהרולטה, ועוד. אל תשאלו אותי למה, אבל תוכנית הכוללת עקירת ישובים, מייחמת את השמאל. מדובר בסוג של פ'טיש נדיר. אילו אני פרופסור לפסיכולוגיה, הייתי עורך מחקר בנושא. מאוד מסקרן לדעת מה רץ במוחו של אינטלקטואל, שתמורת עקירת אחים מוכן לשלם כל מחיר. אין טעם להזהיר מהתוצאות- למיוחם השמאלני אין מחר. הוא רוצה עקירה- עכשיו!!
לא רק נתניהו, גם יוסי ביילין הזהיר והתחנן: אלוהים, למה בלי הסכם? אבו-מאזן הוא פרטנר. אפשר לדבר איתו. תנו לו את ההינתקות במסגרת הסכם, ותחזקו אותו. אם לא- החמאס יעלה, עם כל המשתמע מכך…
אבל לא רק לשמאלני המיוחם אין מחר- גם לאחוז האמוק. שרון ידע שמו"מ עם אבו-מאזן על הינתקות, עלול לדחות אותה. משאל-עם עלול לבטל אותה. חברו להם יחד אחוז האמוק ומיוחמי השמאל המרושתים בתקשורת (בפוליטיקה, ביהמ"ש העליון ובאקדמיה), ו…עקרו באכזריות שאין דומה לה. בלי לקיים דיון רציני ושקול. ירון לונדון הביע תמיהה בפני ישראל מימון לפשר הזיג-זג שעשה שרון (8.6.09). "הציבור לא מבין", אמר לונדון,
פתאום מתברר שיש מחר, והמציאות מתעקשת להגיש חשבון. אלוהים טיפל באחוז האמוק, ואת מחיר הייחום של השמאל משלמים רבים, ביניהם ילדי עזה ושדרות. עזה הפכה לחמאסטן, ושדרות הפכה גיהינום. בדיוק כמו שחזו נתניהו וביילין. שלוש שנות סבל של תושבי הדרום הסתיימו במבצע "עופרת-יצוקה".
דו"ח גולדסטון הוכיח שכול הדיבורים על תמיכה בינלאומית בישראל למקרה שהקסאמים ימשיכו, לא היה להם על מה להתבסס. אחרי גולדסטון, משבר עם הטורקים. ובשבוע שעבר שמענו על חרם צרכנים באנגליה על מוצרי חקלאות מישראל. צדקו אלה שהעריכו שמדובר במחיר יקר, לא סופי…
עכשיו אבו-מאזן. האיש שהשמאל חפץ ביקרו. "ישראל וארה"ב פצעו אותו", האשים הנשיא פרס ל- ynet (7.11.09). פרס שכח מאיפה זה התחיל. אחרי הבחירות ברשות הפלסטינית האשים אבו-עלא את ישראל בניצחון החמאס: "שלחתם אותנו לבוחר בידיים ריקות", אמר. האם השמאל המיוחם למד משהו מתוצאות להיטותו? נאדה.
מפני שלמיוחם השמאלני אין מחר…
