ארכיונרי

אריאל שרון

זה התחיל ב- ynet. בבוקר שאחרי, רזי ברקאי, ראיין אותו בגל"צ, ובערב הוא כבר ישב מול עודד בן עמי בערוץ השני: "אני שונא את שרון שנאה יוקדת", אמר דודו אלהרר למראיינו והצית להבת רייטינג (26.10.09). והעולם כמרקחה.

אני יודע שהשימוש במילה "שונא" היא אסורה, ובמידה רבה של צדק. אסור לשנוא. בטח לא פוליטיקאים מרוחקים. מותר לחלוק עליהם, להפגין נגדם, ואפילו להצביע בעד היריבים. אבל לא לשנוא. זהו הכלל שגזרתי על עצמי. שרון הוא היוצא מהכלל.

גם אני שונא את שרון. לא בגלל שהיה מושחת, שהשחית פה הכול. מושחתים אני מתעב- לא שונא. גם לא בגלל שהמיר את האידיאולוגיה שלו, ובגד במצביעיו. עשו זאת לפניו, וקרוב לוודאי, שבעידודה של התקשורת, ימשיכו לעשות זאת גם בעתיד. גם לא בגלל שעקד את בנו עומרי, רק כדי להתחבא מאחורי זכות השתיקה של שני בניו.

גם לא בגלל שפירק מפלגה גדולה – בעוד הדמוקרטיה מתקשה לתפקד בגין ריבוי מפלגות. ואפילו לא בגלל שיטת  "השתמש וזרוק", שבה התקדם ליעדיו (רשימה חלקית: דוד לוי, דן מרידור, טומי לפיד, סיעת ש"ס, סיעת הליכוד). שיטה שהעידה על אופי מחליא של טיפוס בוגדני. תתפלאו, גם לא בגלל שעקר שמונת אלפים מאחיי הכתומים מביתם ואדמתם. מבחינתי, אם מנהיג מדבר על זה לפני הבחירות, ורוב המצביעים רוצים-זה מותר!

אני שונא את שרון, מפני שהוא לא פחד ממלחמת אחים. מנהיג יהודי שלא מפחד ממלחמת אחים- מאיים עלי פיזית, על משפחתי, מדינתי ועל בני עמי. ואם יש בין מעריציו כאלה שלא מבינים זאת עד היום, זה רק בגלל שהשנאה לאחיהם הכתומים גרמה להם לליקוי מאורות ערכי, ופגיעה אנושה ברציונאליות.

שרון מימש פנטזיה חולנית של שונאי מתנחלים. וזה, למרות שניצחו בבחירות ובמשאל המתפקדים. והוא עשה זאת באפס סבלנות ובאפס תקלות. כל הכבוד לצה"ל של עומרי ודן חלוץ: מאה אחוזי נחישות מול אחים, ואפס אחוז במלחמת לבנון השנייה.

עצוב לי ומדאיג אותי, שמאמר כזה לא יכול להיכתב ע"י פובליציסט "שוחר דמוקרטיה" שמאלני. המסר העולה ממנו, איננו אידיאולוגי, אלא נוגע בכללי המשחק הדמוקרטי. ומי שמפר אותם, הוא אויבם של ימין ושמאל כאחד.

עצוב לי, ומדאיג אותי, שפולחן האישיות והריקוד הסוער מסביבו, מונע מהחוגגים את ההבנה, ששרון היה מסוכן לכולנו. הבוגדנות באישיותו, הייתה סיבה בלתי טבעית להערצתו ע"י האברמוביצ'ים, ושנאה טבעית של הנבגדים כלפיו.

כל הלשעברים בביטחון ובשב"כ הזהירו (לפני ההינתקות), שבהחלט יתכן שמתוך הציבור הנבגד, יקום מאן דהו שאיש לא חשב עליו, ויעשה לנו "מזרח-תיכון חדש". תרחיש האימה שהדיר שינה מעיניהם של הביטחוניסטים היה רצח ראש ממשלה, או פיגוע בהר-הבית. הסיכוי שזה יקרה, היה גבוה. אילו היה מישהו מהיהודים הנבגדים מנסה ומצליח לפגוע במסגד, הייתה פורצת כאן מהומת אלוהים תרתי משמע.

איזה טענה יכולה להיות למעריצי שרון, אילו המופרע היה נלכד, ולהגנתו היה טוען, ש"באותה דמוקרטיה שהפתק לא נחשב- האקדח מדבר". כל אדם דמוקרטי בעולם, היה מקבל טיעון כזה. מפני שהסיסמא "רוצה להשפיע- תצביע", איננה סיסמא ריקה מתוכן- היא תמצית הדמוקרטיה.

הערצת שרון ע"י המונים, היא סימפטום למחלה. הגדרתו  כ"נעליים גדולות" מגעילה אותי. חברה בריאה מוקיעה מנהיגים כמוהו. מפני שהאיש הזה, אפילו לגרסת מעריציו מהתקשורת, היה דיקטאטור מושחת, שהשחית פה הכול ("עומרי בחקירת משטרה: אני שומר על זכות השתיקה, כדי לא להפליל את אבא".).

אי אפשר להגיד "אני מתעב מושחתים אבל את שרון אני מעריץ". זה דבר והיפוכו. אי אפשר לומר "אני דמוקרט בנשמתי", ולתמוך בהשלכת תוצאות קלפי לפח. גם זה דבר והיפוכו. למי ששכח: ביום משאל מתפקדי הליכוד (2.5.04), טרוריסטים רצחו את טלי חתואל וארבע בנותיה. האימא הצעירה, שהייתה בחודש התשיעי להריונה, והבנות הקטנות, היו בדרכן לשכנע מתפקדים להצביע נגד ההינתקות. השלכת התוצאות לפח, כמוה כהפגנת בוז של רודן מול חמשת הקברים. היה צריך לומר מלכתחילה- "אם אני מפסיד, אין בכוונתי לכבד את התוצאות". כך לפחות היו נחסכים החיים של טלי (הי"ד), העובר שהיה בבטנה וארבע בנותיה.

ולסיום, המלצה לשר החינוך: קח את המאמר הזה, ותכניס לשיעורי אזרחות, כדי שאזרחי העתיד, לא יסכימו לעולם, לעולם, לעולם להתנהלות אנטי דמוקרטית. אנחנו לא צריכים מלחמת אחים, כדי להבין שרק הקפדה על כללי המשחק הדמוקרטי, תשמור עלינו מהמבחנים הקשים שעוד נכונו לנו…