תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
אוקטובר 2009
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   נוב »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

ציטוטים הרבה, מסקנה אחת!

ציטוטים הרבה, מסקנה אחת!
בינימין נתניהו

בינימין נתניהו

חד משמעית: התקשורת רודפת את נתניהו. מי שלא רואה את זה, כהה חושים, ועיתונאים שלא מודים בזה, משקרים במצח נחושה. יש לתקשורת כל מיני דרכים לבטא את שנאתה לנתניהו. זה מתחיל בהאדרת יריבים פוליטיים אפילו יהיו חדלי אישים, עובר דרך הגנה עליהם אפילו יהיו מושחתים. במקביל: יפיצו בוז, לגלוג וזלזול כתגובה פאבלובית לכל הערה או הערכה כלכלית/חברתית או ביטחונית/מדינית שלו. הכי נבזית היא הטענה שהוא מנצל את ההתקפות הארסיות נגדו לרווח פוליטי.

אומר לנו הכתב הפוליטי של רשת ב' יואב קרקובסקי: "השימוש שעושה נתניהו בביטוי רדיפה פוליטית, הוא מניפולטיבי. זה מדבר לבוחריו. הוא לא נפגע. להיפך: זה עוזר לו בצורה ברורה" (תיק תקשורת / 20.3.08). שמע ושאל אותו יונתן יבין: "אתה רוצה להגיד לי שלתקשורת אין משהו נגד נתניהו"? קרקובסקי: "אני פוסל את זה לחלוטין"!

בקיצור אם לא הבנתם, התקשורת לא רודפת את ביבי, והטענה לרדיפה תכליתה ניצול הטמטום של מצביעיו שלא מזהים את המניפולציה שנתניהו עושה עליהם. אבל לא רק קרקובסקי חושב ככה. מגישת התוכנית "מקורות יודעי דבר" נעמי לוויצקי שאלה בלגלוג את (יועצו של נתניהו) שעיה סגל: "תגיד, הטענה של ביבי על רדיפה, היא לא שריטה או פוזה של הקוזאק הנגזל"? (הערוץ הראשון / 18.3.08).

יומיים קודם, בשיאו של פסטיבל "ביבי הנהנתן", הטיחה גאולה אבן באותו ערוץ בפניו של ח"כ גלעד ארדן את המילים הבאות: "כל פעם שיש ביקורת נגד נתניהו, תמיד נשלפת הטענה הקבועה שמחפשים אותו" (היום בחדשות / ערוץ 1 / 16.3.08).

קטרוגים נוספים על "נתניהו הנהנתן" שוגרו מהמקלדת של יואל מרקוס ונחמיה שטרסלר. כותב מרקוס: עד איפה מגיע חוסר הרגישות של מנהיג הליכוד, שרוב חברי מפלגתו משתכרים בשנה, מה שהוא שילם בשהות של יממה אחת בלונדון (הארץ / 21.3.08). שטרסלר: "זו התנהגות של מי שמרגיש שהוא נימצא מעל שאר הציבור, שיש לו מעמד על. שהוא מין מלך שמגיע לו הכול, בעוד שהמוני העם מתחתיו יכולים להמשיך להתבוסס בקשיים היום-יומיים שלהם. כי מה שמותר למלך, אסור לנתיניו"

(הארץ / 17.3.08).

אם נסכם אז, נעמי לוויצקי מאשימה את נתניהו בבכיינות האופיינית לקוזאק הנגזל, גאולה אבן הודפת בבוז את "הטענה הקבועה שמחפשים אותו", ומרקוס אנד שטרסלר כואבים את כאבם של תומכי נתניהו הנאנקים תחת עול הפרנסה בעוד "המלך שחושב שמגיע לו הכול" (מרקוס:)"מפזר ביממה אחת בלונדון סכומים שהם משתכרים בשנה". המסר בשורה התחתונה: התקשורת עושה את מלאכתה, והיה עדיף לנתניהו לבדוק את עצמו בטרם שיטיח האשמות שווא. האומנם האשמות שווא?

הלכתי לארכיון וזה מה שדליתי:

קבלו ציטוט: "התקשורת בכלל לא אובייקטיבית. בסיקור מערכות בחירות, היא מתייצבת באופן מסורתי לטובת המועמד של מפלגת העבודה. אני לא יודעת במי תתמוך התקשורת (ברק, או ליפקין שחק), אבל אני יודעת במי היא לא תתמוך. היא תתנגד לבנימין נתניהו, וזה לא חדש, וזה לא סוד. התקשורת לא רוצה את בנימין נתניהו, היא מאוד מסומנת פוליטית, והיא תעבוד נגד ביבי" (העיתונאית לשעבר שלי יחימוביץ' בתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין / 23.12.98).

שלושה חודשים אחרי, בתוכנית "דוקומדיה", בהגשת העיתונאי מתי גולן. משתתפים: נעמי לוויצקי וטומי לפיד. הנושא: היחס של התקשורת לראש הממשלה בנימין נתניהו. גולן: "במו אוזניי שמעתי עיתונאים שאומרים: לא רוצים לשמוע שום דבר שלילי על ברק, לא רוצים לפרסם עליו שום דבר שלילי, המשימה עכשיו: להוריד את ביבי! את מכירה את התופעה"? לוויצקי: "לא"!- ומיד הוסיפה: "תפקידה של התקשורת הוא לנגוס בשלטון. זהו תפקידה העיקרי". גם אז היא השתמשה בביטוי "הקוזאק הנגזל". לטומי לפיד הייתה תשובה אחרת: "העיתונות ברובה הגדול עוינת את נתניהו. אם אתה נכנס לבית סוקולוב ואומר מילה טובה על נתניהו, שופכים עליך כוס תה" (דוקומדיה / הערוץ הראשון / 30.3.99).

ואכן התקשורת הצליחה ליירט את נתניהו ב-99, בין היתר בגין התעלמות מכוונת מפרשת העמותות של ברק (אמנון דנקנר: "ח"כ מיכאל איתן עמד וצעק ונופף במסמכים ובהפרות של החוק כבר אז, אלא שהוא נידרס ברגלי עדר העיתונאים שדהר כדי להשיג את המטרה של חילופי שלטון"). אלא שאהוד ברק התברר כלא יוצלח. יהירותו רק הוסיפה שמן על התסכול של ממליכיו.

בתוכנית "דוקומדיה" (21.2.01) ביטא שמעון שיפר את זעמו על ברק במילים (שימו לב!): "חלק מעמיתנו בתקשורת צריכים לבקש סליחה מקוראיהם, מצופיהם או ממאזיניהם. הם תיארו את ברק במצג שווא, כגאון של משהו שעוד לא היה כדבר הזה. עכשיו הם כותבים עליו שילך לקיבינימאט"… עוזרו של ברק, יוני קורן הגיב: "אני מתבייש בתקשורת הישראלית. ראינו איך היא עשתה את אותו הדבר לבנימין נתניהו". שיפר: "כשהתקשורת עשתה את זה לביבי, אתם לא התלוננתם. אז לא באתם בטענות. מאוד מאוד נהניתם מזה".

לא במקרה הבאתי ציטוט מהמקלדת של שטרסלר הכלכלן. בתוכנית "תיק תקשורת" (3.9.05) הופיע עמיתו העיתונאי אלוף בן, וזה מה שאמר על נתניהו (ציטוט מילה במילה): "הדבר המפתיע הוא- או לא מפתיע- שאותה תקשורת, וממש אותם אנשים, שאך תמול שלשום, הריעו לו כשר אוצר, וכינו אותו גאון, כמעט משיח, בשנייה שהחליף את הדיסקט וחזר למגרש הפוליטי, מיד הוא חזר להיות אסון, לחיץ, לא רציני, לא אחראי, בעייתי"…

שלושה חודשים אחרי, ויום לפני ההתמודדות של נתניהו מול סילבן שלום, הודתה איילה חסון בפני פעיל הליכוד אורי פרג': "אני מוכנה להסכים איתך שהתקשורת מתאכזרת במיוחד לנתניהו" ("ישראל בוחרת" / הערוץ הראשון / 18.12.05). ההתאכזרות הזאת שאילה חסון הודתה בה, יש לה מניע אחד: רצח אופי. במקביל, יעשו העיתונאים הנחות ליריבי נתניהו. באותה תוכנית שבה הגדירה נעמי לוויצקי את הטענות של ביבי כ"שריטה או פוזה של הקוזאק הנגזל" הודה ירון דקל: "כאשר המשטרה עסקה בפרשיות השחיתות של אולמרט, אני חייב לומר שהתקשורת הצניעה את זה". מה פירוש "התקשורת הצניעה את זה"?

כותב ארי שביט: במדינות מתוקנות התקשורת מגינה על החופש בכך שהיא מכוונת את עיקר כוח האש שלה כנגד השלטון. במדינות פחות מתוקנות התקשורת משרתת את השלטון בכך שהיא מכוונת את עיקר האש שלה כנגד האופוזיציה. תקשורת שכזאת אינה מקיימת את התהליך הדמוקרטי הראוי, אלא מסכנת אותו" (הארץ / 21.3.08).

ומי שיעדיף את הגרסה של חושף פרשת "נתניהו הנהנתן" רביב דרוקר, אז קבלו ציטוט: "התקשורת אימצה נורמות מקולקלות בצורה שהיא נהגה באריאל שרון ועכשיו כלפי אהוד אולמרט. זה שאולמרט לא מתראיין, זאת זכותו. אבל מה איתנו?? אסור לנו לוותר לו! אנחנו מעבירים את המסרים שהוא אומר בפתח ישיבת הממשלה. למה?? אני חושב שאנחנו לא צריכים! במערכת הבחירות ב-99, אביב בושינסקי- ממררים לו את החיים על זה שהוא נכח בכנס פוליטי של בנימין נתניהו. אסור לו כי הוא עובד מדינה. נציב שירות המדינה מתערב בעניין. תציץ בעיתונים של אותו יום: פרשה ענקית! האנשים של שרון לוכסן אולמרט, היום עובדי מדינה, עובדים פול טיים ג'וב בפעילות פוליטית. זה כתוב בעיתונים? שמעת את הולנדר?? שמעת עיתונאי מצייץ על זה? (משעל-חם / 31.1.06).

עיניכם הרואות: התקשורת בישראל, במקום שתהיה "השופט" במגרש הפוליטי, היא משחקת כקבוצת גיבוי של השמאל. התוצאה: נתניהו זוכה ליחס של לולב, ויריביו זוכים ליחס שמגיע לאתרוג יקר. אחרי מה שעברנו, טוב יעשו מנהיגי העדר, אם יעשו הצרחה בין המינים. אחרת, המציאות תתעקש לגבות את מלוא המחיר…

תגובה אחת לפוסט "ציטוטים הרבה, מסקנה אחת!"

כתיבת תגובה

*