תקשורת (שר)מוטה
בדמוקרטיה בריאה התקשורת חופשית. בדיקטטורה, התקשורת מגויסת. בדמוקרטיה הישראלית, התקשורת לא מגויסת ולא חופשית- מתמסרת. נותנת את עצמה, עם כל הקונוטציה של המילה "נותנת". בקיצור, תקשורת (שר)מוטה. לכתבה המלאה...
אוקטובר 2009
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   נוב »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

זה לא ביבי, זה אתם

זה לא ביבי, זה אתם

 

זאת לא הנהנתנות שעוררה אותם מרבצם. זה ביבי. ואם ממש לדייק, אז מיקומו של ביבי בסקרים. במה מאשימים אותו המתנפלים? הרי אין כאן טענה לעבירה פלילית, ולא עבירה מוסרית או אתית. נהנתנות הם קוראים לזה. העיתונאית סימה קדמון הלכה עם זה עוד צעד. תחת הכותרת "זה לא אני, זה הם",  היא הגדירה את ההתנהלות האישית של נתניהו כ…"חזירות" (ידיעות-אחרונות / 17.3.08).

המאמץ של ביבי להדוף מעליו את הערפדים, עם המסר: "פעלתי למען המדינה, לא על חשבון המדינה", הזכיר לעיתונאית סימה קדמון את הילד השובב מביה"ס היסודי שהתגונן מפני זעמה של המורה במשפט האוניברסאלי: "זה לא אני זה הם".

תגובות האזרחים מגוונות. שונאי ביבי, ראו בקמפיין נגדו אתנחתא קלה, מהבושה הקבועה המתלווה לתמיכה במפלגת העבודה ובקדימה. אלה שאוהבים את ביבי- והם הרוב- ראו בקמפיין הזה, חיזוק לטענה ישנה על רדיפה. לסימה קדמון אני אומר: "זה לא ביבי, זה אתם". בינך לבין עצמך, את יודעת את זה.

זה אתם שמחפשים אותו במיקרוסקופ, כדי להכפישו. לא רק נהנתנות, גם  שחיתות לא מפריעה לכם, בתנאי כמובן, שהחשודים בה הם יריבי נתניהו. אהוד אולמרט חשוד בפלילים!- זה לא מפריע לסימה קדמון. הנשיא פרס מצטלם עם משתמטת, גם זה לא מפריע. אפילו צירופו של עבריין המין חיים רמון לממשלה, לא הדריך את האצבעות השכירות שלה, להקליד מחאה. הנהנתנות של ביבי- זה הורס אותה.

פתאום מתגייס העדר כדי להסביר לילידים, שהמנהיג יצא למסע תענוגות בלונדון, בימים שחיילי צה"ל (מינוס שני המשתמטים לבית אולמרט) נופלים בקרב. קדמון כיוונה לציבור יותר גדול: "בזמן שמיליון וחצי איש מהציבור שהוא מייצג מתגודדים במקלטים מחניקים ומסריחים- הוא שוהה במלון שעלותו 12 אלף ₪ ללילה. בשבוע הקשה ביותר במהלך מלחמת לבנון הוא מבקר בתיאטרון, ומוציא סכומים אסטרונומיים על ארוחות, על משקאות, על עיצוב שיער ועל ניקוי יבש. זאת לא נהנתנות, זו חזירות", סיכמה קדמון.

אני מציע ניסוח אחר, יותר מדויק: באותם ימים שחיילים נהרגים באחריות אולמרט – זה לא אני קבעתי, זה קבעה ועדת וינוגרד- נתניהו נימצא בחזית ההסברתית, ומפיץ בעולם את צדקת ישראל. אין חולק על יכולתו הנדירה של נתניהו כמסבירן לאומי. שישים ראיונות בשישה ימים זה לא מסע תענוגות. ולגבי העלויות: זה לא עלה למשלם המיסים.

ולעיתונאי בן כספית, שבלי בושה (אולי עם…) ניטפל לשרה נתניהו, אני מציע את הניסוח הבא: באותן דקות, שהקבינט מתכנס לישיבת חירום כדי להחליט על יציאה למלחמה, מחליט החבר שלך, שר המשפטים דאז חיים רמון, להתקיף עם לשונו המשתלחת, את השקדים החבויים בגרונה של חיילת. לך לוורד זוגתו של רמון ותוציא ממנה התייחסות. מאוד מסקרן אותנו לדעת מה דעתה על השובב הפרטי שלה.

להסתכל על מנהיגים נהנתנים, ולהתנפל רק על אחד מהם, זוהי עיתונות במירעה. פרס, ברק ואולמרט לא יותר סגפנים מנתניהו. תחת הכותרת "חשיפה או רדיפה", כותב בעניין הזה העיתונאי בן-דרור ימיני: "אצל ברק, זה אפילו יותר גרוע. משום שהמדינה מימנה לו מאבטחים, שיצאו על חשבון משלם המיסים לחו"ל, גם כאשר היה מדובר בנסיעות עסקיות לחלוטין. ברק עשה כסף, משלם המיסים שילם. לעומתו, נתניהו יצא בשליחות ממלכתית, והמדינה לא שילמה" (מעריב / 18.3.08).

במדינה שניצבת מול איום קיומי ממשי, התעסקות בנושאים תפלים, עלולה לעלות לנו ביוקר. זה הזמן להתייחס רק לנושאים הדחופים באמת. ואין לנו דחוף וחשוב יותר, מאשר לסלק מהשלטון את אלה שסימה קדמון והחברים שלה חפצים בשלטונם…

כתיבת תגובה

*